סוד סדר התפילה | תחילה שבח ולאחר מכן בקשה

חז"ל לימדו שסדר התפילה הנכון הוא להקדים תחילה את שבחו של הקב"ה ורק לאחר מכן לבקש את צרכיו. דין זה נלמד מתפילתו של משה רבנו, שתחילה הזכיר את גדולתו וגבורתו של הקב"ה, ורק לאחר מכן ביקש להיכנס לארץ ישראל [1].

המבי"ט מבאר שבהשקפה ראשונה היה מקום לשאול על סדר זה. כאשר אדם משבח את חברו ומיד לאחר מכן מבקש ממנו דבר, עלול להיווצר רושם שהשבח נאמר רק כדי להשיג את הבקשה. אולם בתפילה לפני הקב"ה משמעות הדברים הפוכה לחלוטין.

הקדמת השבח נועדה להביא את האדם להכרה ברורה לפני מי הוא עומד. קודם שהוא מבקש את צרכיו, עליו להכיר בכך שרק הקב"ה יכול למלא את בקשתו, מפני שהוא בורא העולם, מנהיגו ובעל היכולת לשנות את מצבו של האדם, להעשיר או להוריש, להשפיל או לרומם, ואין דבר המונע ממנו לעשות כרצונו.

לכן סידור השבח אינו הקדמה חיצונית או טכנית לתפילה, אלא חלק מהותי ממנה. כאשר האדם מתבונן בגדלותו של הקב"ה וביכולתו הבלעדית, הוא מגיע להבנה שממנו בלבד ראוי לבקש ועליו בלבד ראוי להשליך את יהבו