חז"ל אמרו שהמתפלל צריך לכוון את לבו בכל תפילת שמונה עשרה, אולם אם אינו מצליח לכוון בכולה, עליו לכל הפחות לכוון בברכת אבות. ברכה זו היא תחילת התפילה, ולכן יש בה חשיבות מיוחדת לעניין הכוונה [1].
רש"י ביאר שהטעם לכך הוא שברכת אבות היא תחילת התפילה, ואם כבר בתחילתה אין האדם מכוון, יש בכך סימן שאין תפילתו נאמרת מתוך רצון והתעוררות פנימית הראויים [2].
האבודרהם הוסיף כמה טעמים לכך שדווקא ברכת אבות עומדת במרכז חובת הכוונה. ברכה זו חשובה במיוחד מפני שיש בה הזכרת גדולת ה', זכות האבות וגאולת האחרונים, ועוד, שכאשר האדם מתחיל את תפילתו בכוונה בברכה זו, הדבר מסייע לו להמשיך ולהוסיף בכוונתו בשאר התפילה [3]
להלכה נפסק בשולחן ערוך שהמתפלל צריך לכוון בכל הברכות, ואם אינו יכול לכוון בכולן, לפחות יכוון בברכת אבות. מעיקר הדין, מי שלא כיוון בברכת אבות אף אם כיוון בשאר הברכות היה צריך לחזור ולהתפלל [4].
אולם הרמ"א כתב שבזמן הזה אין נוהגים לחזור ולהתפלל מחמת חסרון כוונה, מפני שיש לחשוש שגם בחזרה האדם לא יצליח לכוון כראוי, ולכן אין תועלת בכך שיחזור על תפילתו [5].
המשנה ברורה פסק שמי שמשער מראש שאפילו בברכת אבות לא יוכל לכוון, לא יתחיל להתפלל עד שתתיישב דעתו באופן שיוכל לכל הפחות לכוון בברכה זו [6].
עוד כתב הביאור הלכה שיש להיזהר לכתחילה שלא להסיח את הדעת לדברים אחרים בתוך ברכת אבות עצמה, ואף אם אחר כך ישוב לכוון במילים שאומר. לדבריו, לכתחילה יש להחמיר מאוד ולהשתדל שכונתו תישמר במשך כל הברכה [7].
אם נזכר באמצע ברכת אבות שלא כיוון בתחילתה, כתב המשנה ברורה בשם החיי אדם שכל עוד לא הגיע לחתימת הברכה, יחזור ל"אלקי אברהם" וישוב לומר את הברכה בכוונה. ואין לחשוש מכך שהוא חוזר על שמות הקודש שבתוך הברכה, מפני שאינו חוזר על נוסח של ברכה חדשה אלא על אמצע הברכה [8].
בדיעבד אם לא כיוון בברכת אבות
אם כבר סיים את ברכת אבות ונזכר שלא כיוון בה, כתב הביאור הלכה שאין להפסיק את התפילה, אלא ימשיך בתפילתו. הוא אף הציע שבמקום האפשר ימתין לחזרת הש"ץ ויכוון לצאת בברכת אבות מפי שליח הציבור, ולאחר מכן ימשיך את תפילתו בלחש [9].
אולם הובא בשם הגרש"ז אויערבך שדרישה שלא להסיח את הדעת כלל במשך כל ברכת אבות היא חומרא גדולה שקשה לעמוד בה, וכן שלמעשה אין נוהגים להמתין באמצע התפילה עד חזרת הש"ץ. משום כך הובאה הנהגה בשם החזון איש, שאם לא כיוון בברכת אבות, יהרהר בלבו את נוסח הברכה מתחילתה ועד המקום שבו הוא עומד, ובכך ישלים ככל האפשר את חסרון הכוונה [10].
עוד ראוי להשתדל במיוחד לכוון בברכת מודים, שכן יש פוסקים שסוברים שבדיעבד יש משמעות מיוחדת לכוונה בברכה זו [11].
נמצא שלכתחילה יש להשתדל לכוון בכל תפילת שמונה עשרה, אולם עיקר המאמץ צריך להיות בברכת אבות. ברכה זו היא נקודת המפתח של התפילה לעניין הכוונה, אך גם אם האדם לא הצליח לכוון בה כראוי, אין הדבר אומר בהכרח שעליו להפסיק את תפילתו או לחזור עליה, אלא הדבר תלוי בפרטי המקרה ובדברי הפוסקים.
[1] ברכות לד ע"ב.
[2] רש"י, ברכות לד ע"ב, ד"ה באבות.
[3] אבודרהם, עמ' ריד.
[4] שולחן ערוך, אורח חיים סימן קא.
[5] רמ"א שם, בשם הטור.
[6] משנה ברורה, סימן קא ס"ק ג.
[7] ביאור הלכה, סימן קא, ד"ה המתפלל, על פי הרשב"א המובא בבית יוסף סימן סג.
[8] משנה ברורה, סימן קא ס"ק ד, בשם החיי אדם, שיח תפילה עמ' סב.
[9] ביאור הלכה, סימן קא, ד"ה והאידנא.
[10] הליכות שלמה, פרק ח סעיף ט, בשם הגרש"ז אויערבך, ובשם החזון איש.
