מזמור לדוד | המשמעות המיוחדת של המספר ח"י
מאת הרב אברהם סילברשטיין שליט"א10.9.2026תפילהזמן קריאה · 9 דקות
"מִזְמוֹר לְדָוִד, הָבוּ לה' לַיהֹוָה בְּנֵי אֵלִים, הָבוּ לה' כָּבוֹד וָעֹז. הָבוּ ל
#שו"ת על התפילה
טוען…
טוען תוכן…
"מִזְמוֹר לְדָוִד, הָבוּ לה' לַיהֹוָה בְּנֵי אֵלִים, הָבוּ לה' כָּבוֹד וָעֹז. הָבוּ ל
שאלה:
שמונה עשרה פעמים מופיע שם ה' במזמור זה. האם ישנה משמעות מיוחדת למספר זה, והיכן הוא מופיע במקומות נוספים בתורה ובספרות חז"ל ומסורת ישראל?
תשובה:
המספר שמונה עשרה מסמל שלימות או מיצוי של תהליך מסוים, כמשתקף ממקומות רבים, מהם לחיוב ומהם לשלילה, כדלהלן:
א. אנשי כנסת הגדולה תיקנו שמונה עשרה ברכות לתפילת העמידה, ומכאן נובע שמה 'תפילת שמונה עשרה'. ברכות אלו כוללות את כל צרכי היחיד והרבים, ומקיפות את כל תחומי החיים. לדעת רבי הלל בנו של רבי שמואל בר נחמני מספר ברכות זה מכוון כנגד שמונה עשרה האזכרות של שם ה' במזמור זה (ברכות כח ב) [1].
ב. שמונה עשרה פעמים מוזכר שם ה' בקריאת שמע. לשיטת רב יוסף (שם), שמונה עשרה הברכות שבתפילת העמידה תוקנו כנגד אזכרות אלו.
ג. שמונה עשרה חוליות ישנן בעמוד השדרה, שאת כולן צריך לכופף בכריעות שבתפילה [2]. לשיטת רבי תנחום (שם), שמונה עשרה הברכות שבתפילת העמידה תוקנו כנגד מספר חוליות אלו.
ד. לשיטת רבי שמואל בר נחמני בשם רבי יוחנן בירושלמי (שם פרק ד הלכה ג), שמונה עשרה ברכות התפילה הן כנגד שמונה עשרה הפעמים בהן נאמר בפרשת פקודי "כאשר ציוה ה' את משה" בענין מלאכת המשכן [3].
ה. לשיטת רבי חנינא בשם רבי פנחס בירושלמי (שם), שמונה עשרה ברכות התפילה תוקנו כנגד שמונה עשרה הפעמים שבהן מוזכרים בתורה שלשת האבות אברהם יצחק ויעקב ברציפות [4].
ו. שמונה עשרה פעמים דיבר ה' בשווה אל משה ואהרן. כנגד מספר פעמים אלו תוקנו שמונה עשרה ברכות תפילת העמידה (במדבר רבה ב א).
ז. שירת הים כוללת שמונה עשר פסוקים (שמות טו א- יח) [5].
ח. נאמר בנדבת המשכן (שמות כה ב-ז), "וזאת התרומה אשר תקחו מאתם, זהב, וכסף, ונחושת. ותכלת, וארגמן, ותולעת שני, ושש, ועזים. ועורות אילים מאדמים, ועורות תחשים, ועצי שטים. שמן למאור, בשמים לשמן המשחה ולקטורת הסמים. אבני שוהם, ואבני מלואים, לאפוד ולחושן". אם נחשיב את הבשמים לשמן המשחה ולקטורת הסמים כשני מינים נקבל ששה עשר מינים [6]. לכך יש להוסיף את הברזל שלא נזכר בכתוב, אך שימש לתבנית אפיית לחם הפנים (ראה רש"י שם כה כט). יחד עם המשכן בכללותו נגיע למספר שמונה עשרה, מספר הכולל את שלימות המשכן וכליו.
ט. יהודה בן תימא מפרט את הסדר הכרונולוגי של חיי האדם, וקובע "בן שמונה עשרה לחופה" (אבות פרק ה משנה כד). בגיל זה מגיע האדם לשלימות נפשית ושכלית המאפשרת לו להקים בית בישראל [7].
י. מסיבה זו אין אדם מוכר מנכסי ירושת אביו עד שימלאו לו שמונה עשרה שנה (בבא בתרא קנה א) [8].
יא. "ויעבדו בני ישראל את עגלון מלך מואב שמונה עשרה שנה" (שופטים ג יד). מספר שנים זה הספיק להם למלא את מכסת השעבוד שנגזר עליהם. לאחר מכן הגיעה עת חרותם, ואהוד בן גרא שחררם מעול מואב.
יב. תקופה דומה נמשך גם סבל בני ישראל מהפלשתים ומבני עמון, ככתוב (שם י ח) "וירעצו וירוצצו את בני ישראל בשנה ההיא שמונה עשרה שנה". לאחר מכן תמה מסכת יסוריהם, והעמיד להם ה' את יפתח הגלעדי שהושיעם מיד אויביהם.
יג. דוגמה נוספת להסתפקות במספר שמונה עשרה, מצינו בסיבוב הראשון של מלחמת שבטי ישראל בשבט בנימין בעקבות מעשה פילגש בגבעה, הרגו בני בנימין בשאר השבטים ביום הראשון עשרים ושתים אלף איש, וביום השני שמונה עשר אלף איש. מנין חללים זה היה לשבטי ישראל די והותר, וגרם לפסק זמן במלחמה. כל העם התכנסו לצום ולתפילה, ולא חידשו את המלחמה עד שנאמר להם באורים ותומים שיחדשו את הלחימה, והובטח להם שה' ימסור בידיהם את שבט בנימין (שם כ כא-כח).
יד. שלא כאמון מלך יהודה, היה יאשיהו בנו מלך צדיק. במלאת שמונה עשרה שנה למלכותו התעורר לבו לחזק את בדק בית המקדש שהיה במצב ירוד (מלכים ב' כב ג). באותה שנה שיקם גם את מצבו הרוחני של העם, וכרת להם ברית לפני ה', ללכת אחריו ולשמור את כל מצוותיו. לאחר מכן שרף את כל העבודות הזרות שהיו בממלכתו וניתץ את כל מקדשיהן. בזכותו עשו ישראל את הפסח בשנה ההיא ברוב עם, כפי שלא עשוהו מימות השופטים (שם כג א-כג). הרי לנו ששמונה עשרה שנות מלכות הביאוהו לידי שלימות רוחנית, כפי שמעיד עליו הכתוב (שם פסוק כה) "וכמוהו לא היה לפניו מלך אשר שב אל ה' בכל לבבו ובכל נפשו ובכל מאודו ככל תורת משה, ואחריו לא קם כמוהו".
טו. בשנה השמונה עשרה למלכות נבוכדנצר מלך בבל, הורה ה' לירמיהו הנביא שהגיעה העת להפגין בטחון בגאולה העתידית, וציווהו לרכוש שדה בארץ ישראל (ירמיה פרק לב).
טז. "ויעש דוד שם בשובו מהכותו את ארם בגיא מלח, שמונה עשר אלף" (שמואל ב' ח יג). שוב דוגמה למספר שמונה עשרה שהביא לדוד שם ותהילה בכל הארץ.
יז. שני מלכים מיהודה וישראל עלו לכס המלוכה בשנה השמונה עשרה למלוך המלכים המקבילים להם. אביאם בן רחבעם מלך על יהודה בשנה השמונה עשרה למלכות ירבעם בן נבט מלך ישראל (מלכים א' טו א) יהורם בן אחאב מלך על ישראל בשנה השמונה עשרה למלכות יהושפט מלך יהודה (מלכים ב' ג א).
יח. יהויכין מלך יהודה עלה לכס המלוכה במלאת לו שמונה עשרה שנה (מלכים ב' כד ח).
יט. בגלל חטאי חפני ופנחס בני עלי וזלזולם בקדשי המזבח, התקלל בית עלי בקיצור ימים, כדברי איש האלוקים אליו (שמואל א' ב לג) "וכל מרבית ביתך ימותו אנשים". שנינו בברייתא (ראש השנה יח א): "משפחה אחת היתה בירושלים שהיו מתיה מתים בני שמונה עשרה שנה. באו והודיעו את רבן יוחנן בן זכאי, אמר להם, שמא ממשפחת עלי אתם, דכתיב ביה 'וכל מרבית ביתך ימותו אנשים'. לכו ועסקו בתורה וחיו".
כ. כל ארבע מאות ועשר שנות בית ראשון לא שימשו בו אלא שמונה עשר כהנים גדולים בלבד (יומא ט א).
כא. לפי שיטה אחת שיעור הזמן הנדרש להילוך מיל הוא שמונה עשרה דקות. זמן זה קובע לענין חמץ בפסח. עיסה ששהתה פרק זמן זה ללא עיסוק אסורה משום חשש חימוץ (פסחים מו א).
כב. הלכה נוספת התלויה במשך זמן זה היא שיעור הזמן הדרוש למליחת בשר. לשיטת הרמב"ם (הלכות מאכלות אסורות פרק ו הלכה י) על הבשר לשרות במלח כדי הילוך מיל.
כג. שיעור תחום שבת הינו אלפיים אמה, שכאמור הוא מרחק של הליכת שמונה עשרה דקות.
כד. הלכה נוספת התלויה במרחק זה, מי שאין לו מים לנטילת ידים צריך לחזור לאחוריו עד כדי שיעור מיל, ולא יותר מכך [9] (פסחים שם).
כה. הזמן שבין שקיעת החמה לצאת הכוכבים נקרא בין השמשות, והוא ספק יום ספק לילה. זמן זה נמשך כשיעור הזמן הנדרש להילוך שלשת רבעי מיל. לפי שיטה אחת להילוך מיל נדרשות עשרים וארבע דקות, כך שלשלשת רבעי מיל נדרשות שמונה עשרה דקות.
כו. יש הנוהגים להתחיל את זמן תוספת שבת שמונה עשרה דקות לפני השקיעה.
כז. בשמונה עשר יום בשנה גומרים את ההלל, ואלו הם: שבעת ימי חג הסוכות, שמיני עצרת, שמונת ימי החנוכה, יום טוב ראשון של פסח וחג השבועות [10] (תענית כח ב).
כח. שמונה עשרה פעם אנו מנענעים את הלולב בכל סדרת נענועים. למעלה ולמטה ולארבע רוחות השמים, שלש פעמים לכל צד.
כט. גובה מנורת המקדש היה שמונה עשר טפחים. (מנחות כח ב).
ל. יום ל"ג בעומד שבו פסקו תלמידי רבי עקיבא מלמות חל תמיד בשמונה עשר באייר [11].
לא. למלך מותר לשאת עד שמונה עשרה נשים (סנהדרין כא א).
לב. שמונה עשר מיני טריפה נאמרו למשה בסיני (חולין מב ב).
לג. כאשר עלו חכמים לעליית חנניה בן חזקיה בן גרון כדי לבקרו, תיקנו שם שמונה עשרה גזירות המפורסמות בשם 'גזירות י"ח דבר' (שבת יג ב).
לד. כאשר עלה משה למרום ביקש מה' לראות את רבי עקיבא דורש מכל קוץ ותג של התורה תילי תילים של הלכות. אמר לו הקדוש ברוך הוא חזור לאחוריך, והלך וישב בסוף שורות התלמידים, בשורה השמונה עשרה (מנחות כט ב).
לה. רבי אלעזר בן עזריה התמנה לנשיא במקום רבן גמליאל בהיותו בן שמונה עשרה שנים בלבד. כדי שתהיה לו הדרת פנים כיאות למעמדו הרם, נעשה לו נס וצמחו לו שמונה עשר שורות של שער שיבה בזקנו (ברכות כח א).
לו. המספר שמונה עשרה הוא הגימטריה של המילה 'חי'. הבסיס לחיים הם חוקי התורה, ככתוב (ויקרא יח ה) "ושמרתם את חוקותי ואת משפטי אשר יעשה אותם האדם וחי בהם".
[1] אמנם לאחר מכן התעורר צורך בברכה נוספת, והיא ברכת המינים שנתקנה על ידי שמואל הקטן. גם ברכה זו המשלימה את מנין הברכות לתשע עשרה מרומזת במזמור זה, בהזכרת שם נוסף בכתוב 'א-ל הכבוד הרעים' (ברכות שם).
[2] ככתוב (תהלים לה י) "כל עצמותי תאמרנה ה' מי כמוך" (ירושלמי שם פרק ד הלכה ג).
[3] אמנם תשע עשרה פעם מוזכרות שם מילים אלו, אך מבואר בירושלמי (שם) שהפעם הראשונה אינה מן המנין, משום שהיא אמירה כללית המשמשת כפתיחת פרשה זו. אך יתכן שברכת המינים שתוקנה במועד מאוחר יותר מכוונת כנגד הזכרה זו.
[4] גם על שיטה זו מעיר הירושלמי שתשע עשרה פעמים מתייחס הכתוב לשלשת האבות, ומשיב שהכתוב (בראשית כח יג) 'והנה ה' נצב עליו, ויאמר אני ה' אלוקי אברהם אביך ואלוקי יצחק' שנאמר ליעקב אינו מן המנין [אמנם הכתוב (שם מח טז) "המלאך הגואל אתי מכל רע יברך את הנערים, ויקרא בהם שמי ושם אבותי אברהם ויצחק" נכלל במנין זה למרות שלא נזכר בו בפירוש שמו של יעקב, שכן יעקב הוא זה שאמר את הדברים הללו, ו'אותי' אמר על עצמו]. גם כאן יתכן שהברכה התשע עשרה תוקנה כנגד כתוב זה.
[5] אם נוסיף לכך את שירת מרים נקבל תשעה עשר פסוקים, כנגד מספר הברכות המעודכן לאחר תוספת ברכת המינים.
[6] אמנם רש"י כתב שי"ג מינים היו בתרומת המשכן, אך כבר תמהו מפרשי רש"י בדבריו, שבכתובים מפורטים ט"ו מינים, ותירצו באופנים שונים.
[7] לחילופין, עד הנישואין אינו נחשב אלא לפלג גופא [חצי גוף], ורק לאחריהם נשלמת אישיותו (ראה זוהר חלק ג ז ב).
[8] כן היא שיטת רבא שם, אך לשיטת רב הונא בר חיננא אינו מוכר מנכסי אביו עד שימלאו לו עשרים שנה.
[9] אך אם המים נמצאים לפניו, עליו להמשיך ללכת עד למרחק של ארבעה מיל.
[10] ההלל בששת הימים האחרונים של פסח ובראשי חדשים אינו מעיקר הדין אלא מנהג, ועל כן אין משלימים בו את כל המזמורים אלא מדלגים על שני חצאים מהם. לפי מנהג ספרד אף אין מברכים על ההלל בימים אלו.
[11] ביום זה הנישואין מותרים, עובדה המתחברת לתשובה ט בענין גיל הנישואין.
