תפילה בלי כוונה | האם בכלל קיימנו את מצוות התפילה

עיקרה של התפילה הוא כוונת הלב. חז"ל אמרו שהמתפלל צריך לכוון את לבו, ולפנות בתפילתו כלפי שמים מתוך הכרה שהוא עומד לפני הקב"ה. התפילה אינה רק אמירת מילים, אלא עבודה פנימית של הלב, וכפי שאמרו חז"ל על הפסוק "ולעבדו בכל לבבכם" – "איזו היא עבודה שבלב? הוי אומר זו תפילה" [1].

התפילה נתקנה כנגד הקרבנות, ולכן גם בה נדרשת כוונה ראויה. כשם שבקרבן מחשבה שאינה ראויה עלולה לפגום בעבודה, כך גם בתפילה על האדם להשתדל להסיר מחשבות זרות ולהתרכז בעמידתו לפני ה' [2].

עם זאת, יש שכתבו שאף אם אדם לא הצליח לכוון כראוי, אין לומר בהכרח שתפילתו בטלה. מאחר שהתפילות נתקנו כנגד קרבנות התמיד, וכשם שקרבן העומד בסתמא נחשב לשמה, כך גם לתפילה יש תוקף מסוים אף כאשר הכוונה אינה שלמה [3].