מחוטב עציך עד שואב מימיך | מעגל ולא קו

"אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם כֻּלְּכֶם לִפְנֵי ה' אֱלֹקֵיכֶם, רָאשֵׁיכֶם שִׁבְטֵיכֶם זִקְנֵיכֶם וְשֹׁטְרֵיכֶם, כֹּל אִישׁ יִשְׂרָאֵל. טַפְּכֶם נְשֵׁיכֶם וְגֵרְךָ אֲשֶׁר בְּקֶרֶב מַחֲנֶיךָ, מֵחֹטֵב עֵצֶיךָ עַד שֹׁאֵב מֵימֶיךָ" (דברים כט, ט–י).

לשון זו, "מחוטב עציך עד שואב מימיך", טעונה ביאור. בדרך כלל, כאשר אדם משתמש בלשון "מ... עד", הוא בוחר שתי נקודות קיצון הרחוקות זו מזו, כגון "מגדול ועד קטן", "מא' ועד ת'", או "מכף רגל ועד ראש". ואם כן, מדוע בחרה התורה דווקא ב"חוטב עציך" וב"שואב מימיך"? לכאורה, אין כאן שתי נקודות קיצון, שהרי שניהם מייצגים אנשים פשוטים יחסית, ובוודאי אינם עומדים בקצוות המעמדות המוזכרים בפסוק, כגון "ראשיכם" ו"זקניכם".

שאלה דומה מצאנו בדברי אברהם אבינו למלך סדום: "אִם מִחוּט וְעַד שְׂרוֹךְ נַעַל"