כולכם שווים לפני הקב"ה
אתם נצבים היום כלכם לפני ד' אלהיכם ראשיכם שבטיכם זקניכם ושטריכם כל איש ישראל (כט–ט)
תמיד היה משה מדבר תחילה אל הנשיאים ואחר־כך אל בני־ישראל (רש"י בתחילת פרשת מטות). ואילו כאן פנה משה במישרין אל כל בני־ישראל, כפי שנאמר לעיל: "ויקרא משה אל כל ישראל ויאמר אליהם" (כט–א), ולא פנה אל הנשיאים לחוד.
על־כן אומר משה: "אתם נצבים היום כולכם" — ואין הבדל ביניכם ובין הנשיאים, משום "לפני ד' אלהיכם" — שאתם נצבים לפני השם־יתברך ואין אנו יודעים איפוא להבדיל, מי יותר חשוב ומי פחות חשוב בעיניו. יתכן מאד כי זה שמוחזק בעינינו לראש ונשיא, פחות חשוב הוא בעיני שמים מזה שמוחזק בעינינו לסתם יהודי פשוט. בשמים קיימים חשבונות אחרים לחלוטין ואפשר כי באמת "עליונים למטה ותחתונים למעלה".
"ראשיכם שבטיכם זקניכם ושוטריכם" — כל אלה אינם אלא מנקודת־המבט שלכם, כפי שרואה האדם מבחוץ, אולם לגבי השם־יתברך אפשר שאין הדברים כך כלל וכלל. לפיכך, שעה שאתם נצבים "לפני ד' אלהיכם" — הרי אתם שווים כולכם זה לזה — "כל איש ישראל" (אלשיך)
זוהי גם הכוונה שבפסוק: "קטן וגדול שם הוא ועבד חפשי מאדוניו" (איוב ג–יט) — שם, בעולם העליון, מתברר מי היה באמת "קטן" ומי היה באמת "גדול", ושם גם יתכן כי "ועבד חפשי מאדוניו" — אדם המוחזק כאן לעבד, שפל ונבזה, הנהו באמת יותר חפשי מזה שמוחזק כאן לאדון...
