״אדני שפתי תפתח״ | מדוע פותחים כך את תפילת שמונה עשרה
29.8.2026מאמרזמן קריאה · 7 דקות
"אדנ"י שפתי תפתח" | מדוע פותחים כך את תפילת שמונה עשרה?
חז"ל ביארו שהתפילות נתקנו כנגד הקרבנות. תפילת שחרית כנגד תמיד של שחר, תפילת מנחה כנגד תמיד של בין הערבים, תפילת ערבית כנגד הקטרת האיברים והפדרים בלילה, ותפילת מוסף כנגד קרבן המוסף [1].
מכיוון שהתפילה היא במקום הקרבן, כתב הטור שיש להיזהר שתהיה דומה לקרבן גם בכוונתה, שלא תתערב בה מחשבה זרה, כשם שמחשבה שאינה ראויה פוגמת בעבודת הקרבנות. הט"ז הוסיף שתפילת שמונה עשרה עצמה מקבילה להקרבת איברי קרבן התמיד, בעוד אמירת פרשת התמיד שלפניה היא כנגד השחיטה והזריקה [2].
על פי יסוד זה ביאר האבודרהם מדוע פותחים את תפילת שמונה עשרה בפסוק "אדנ"י שפתי תפתח ופי יגיד תהלתך". פסוק זה נאמר בתהלים בסמוך לפסוק "כי לא תחפוץ זבח ואתנה ועולה לא תרצה", ולכן הוא מתאים במיוחד לתפילה שבאה במקום הקרבן
בפירוש עיון תפילה הוסיף שבאמירת "אדנ"י שפתי תפתח" אנו מבטאים את היסוד של "ונשלמה פרים שפתינו". כאשר אין בידינו להקריב קרבנות בפועל, אנו מבקשים מהקב"ה לפתוח את שפתינו כדי שנוכל להשלים את עבודת הקרבנות באמצעות התפילה [4].
מדוע איננו מעזים לפתוח את הפה לפני הקב"ה?
האבודרהם הביא טעם נוסף, שהאדם מבקש מהקב"ה עצמו שייתן לו את המילים הראויות לתפילתו, על פי הפסוק "לאדם מערכי לב ומה' מענה לשון". כלומר, עוד קודם שהמתפלל מתחיל לדבר, הוא מודה שאפילו היכולת להתפלל כראוי תלויה בסייעתא דשמיא [5].
בפירוש שיח יצחק ביאר שהמתפלל צריך להרגיש חרדה בבואו לעמוד לפני מלך מלכי המלכים, עד שמרוב יראה הוא כביכול אינו מסוגל לפתוח את פיו. משום כך הוא מבקש תחילה מהקב"ה עצמו שייתן לו פתחון פה לדבר לפניו [6].
רש"י פירש את הפסוק "אדנ"י שפתי תפתח" גם כלשון בקשה למחילה, "מחול לי ויהי לי פתחון פה להגיד תהלתך". לפי זה, כבר בפתח התפילה מבקש האדם שהקב"ה ימחל על עוונותיו ויזכה אותו להיות ראוי לעמוד לפניו ולומר את תהילתו [7].
רבי יהונתן אייבשיץ הוסיף בדרך מוסר, שעל האדם להתבונן כיצד הוא מבקש מהקב"ה לפתוח את שפתיו לתפילה, בעוד שבמשך היום הוא עלול לפתוח אותן בקלות לדברים בטלים ולדיבורים שאינם ראויים. לכן אמירת הפסוק צריכה לעורר את האדם לקדש את פיו, כדי ששפתיו יהיו ראויות לשמש "שערי צדק" לתפילה ולהודאה [8].
שלוש ההתבוננויות שלפני התפילה
בשם האלשיך הקדוש הובאו שלושה דברים שצריכים להביא את האדם ליראה קודם תפילתו. ראשית, עליו להכיר בשפלותו ובכך שאין לו זכויות שבכוחן לחייב את הקב"ה למלא את בקשותיו, ולכן כל בקשתו היא כעני המבקש מתנת חינם. שנית, עליו לזכור את חטאיו ועוונותיו. שלישית, עליו להתבונן בגדלותו וברוממותו של הקב"ה ולחשוב לפני מי הוא עומד [9].
השיח יצחק ביאר שעל ידי שלוש ההתבוננויות הללו האדם מגיע למצב שבו מרוב פחד ובושה הוא אינו יודע כיצד לפתוח את פיו, ולכן הוא מבקש מהקב"ה שיורה לו מה לומר, ורק מכוחו יוכל להתפלל [10].
גם המסילת ישרים מגדיר את עבודת התפילה באופן דומה. האדם צריך לקבוע בלבו שהוא עומד ממש לפני הקב"ה, מדבר עמו ומבקש ממנו, לאחר מכן להתבונן ברוממותו של הבורא, ולבסוף בשפלותו ובחטאיו של האדם. מתוך שלוש ההתבוננויות הללו נוצרת היראה הראויה, והיא מתבטאת גם באברי הגוף, בכובד ראש, בהשתחוויה, בהשפלת העיניים ובהעמדת הגוף כעבד לפני אדונו [11].
לפי זה ביארו שבפסוק "אדנ"י שפתי תפתח ופי יגיד תהלתך" נרמזו שלושת היסודות הללו. "אדנ"י" מזכיר שהאדם עומד לפני אדון הכל, "שפתי תפתח" מבטא את היראה הנובעת מרוממות הבורא, ו"פי יגיד תהלתך" מלמד שגם עצם היכולת לומר את תהילת ה' דורשת סייעתא דשמיא מצד שפלותו של האדם [12].
מטעם זה כתב בעל תוצאות חיים שחז"ל הקדימו פסוק זה לתפילת שמונה עשרה, מפני שההתבוננות במשמעותו מעוררת את היראה ומכינה את האדם לכוון בתפילתו [13].
מדוע תפילת שמונה עשרה נפתחת בשם "אדנות"?
בסידור הגר"א הובא בשם מגיד צדק שהפתיחה בשם אדנות קשורה לאברהם אבינו. חז"ל אמרו שמיום שנברא העולם לא היה אדם שקרא לקב"ה בשם "אדון" עד שבא אברהם. כשם שבעבודת המקדש הזכירו את חברון כדי לעורר את זכותו של אברהם, כך גם בתחילת התפילה מזכירים את שם אדנות המזוהה עמו [14].
הרד"ל הוסיף שאברהם היה הראשון שהתורה מתארת במפורש את תפילתו, ולכן ראוי לפתוח את סדר התפילה ברמז אליו. מכאן גם מובנת פתיחת תפילת שמונה עשרה בברכת "מגן אברהם" [15].
עוד מובא על דרך הקבלה ששם אדנות הוא כנגד מידת המלכות, שהיא המידה שבה הקב"ה מנהיג ומשפיע לבריותיו, ולכן מתאים לפתוח דווקא בשם זה את התפילה שבה האדם פונה אל מלכו ומבקש ממנו את צרכיו [16].
האם "אדני שפתי תפתח" חלק מתפילת שמונה עשרה
חז"ל קבעו שאמירת הפסוק "אדנ"י שפתי תפתח" אינה נחשבת הפסק בין גאולה לתפילה, מפני שכאשר תיקנוהו כחלק מסדר התפילה הרי הוא נחשב "כתפילה אריכתא". משמעות הדבר היא שהפסוק אינו הקדמה חיצונית בלבד, אלא מבוא מהותי לתפילה עצמה [17].
גם הלבוש ביאר שאנו מבקשים שהקב"ה יפתח את שפתינו כדי שנוכל לומר את תהילתו בכוונה, ולכן הפסוק משתלב בעצם מהותה של תפילת שמונה עשרה [18].
עם זאת, נחלקו הפוסקים עד כמה יש להחשיב את הפסוק כחלק ממשי מן התפילה לכל דיניה. אחת הנפקא מינות היא לגבי שליח הציבור בחזרת הש"ץ. הבית יוסף הביא בשם תרומת הדשן שעל החזן לחזור ולומר "אדנ"י שפתי תפתח" בתחילת החזרה, אולם הובאה גם דעה שאין צורך בכך, והמשנה ברורה כתב שטוב לאומרו בלחש [19].
נפקא מינה נוספת היא כאשר אדם שכח לומר את הפסוק. הביאור הלכה הסתפק אם עליו לחזור, ונטה לומר שאין הפסוק חלק מגוף התפילה ממש, אלא רק לעניין איסור הפסק נחשב כחלק ממנה [20].
עוד נחלקו הפוסקים במקרה שבו אדם טעה בתפילתו ועליו לחזור. יש שכתבו שכאשר הוא חוזר לראש התפילה אינו חוזר לומר "אדנ"י שפתי תפתח", משום שאינו מתחיל תפילה חדשה לגמרי. אולם כאשר כבר סיים את תפילתו וכעת חייב להתחיל אותה מחדש, הובאה דעה בשם הגר"ח קנייבסקי שיחזור גם על פסוק זה, ולעומתה יש פוסקים שכתבו שגם במקרה זה אין צורך לחזור עליו [21].
נמצא שהפסוק "אדנ"י שפתי תפתח" מרכז בתוכו את כל ההכנה לתפילת שמונה עשרה. הוא מזכיר שהתפילה באה במקום הקרבן, מבטא את היראה מפני העמידה לפני הקב"ה, את בקשת הסיוע לפתוח את הפה כראוי, את הצורך במחילה ובטהרת הדיבור, ואת ההכרה שאפילו עצם יכולתנו להתפלל היא מתנה מאת ה'. משום כך קבעו חז"ל פסוק זה ממש על סף הכניסה לתפילה.
[1] ברכות כו ע"ב, ירושלמי ברכות פרק ה הלכה א, במדבר כח, ד.
[2] טור, אורח חיים סימן צח, ט"ז, אורח חיים סימן קלב ס"ק ב.
[3] אבודרהם עמ' רטו, תהלים נא, יז, תהלים נא, יח.
[4] עיון תפילה, סידור אוצר תפילות עמ' רז, על פי הושע יד, ג, "ונשלמה פרים שפתינו".
[5] אבודרהם עמ' ריד, משלי טז, א.
[6] סידור הגר"א, שיח יצחק עמ' קכה.
[7] רש"י, תהלים נא, יז.
[8] יערות דבש חלק א דרשה א.
[9] שיח יצחק בשם האלשיך הקדוש.
[10] שיח יצחק שם.
[11] מסילת ישרים פרק יט, ברכות כח ע"ב, תהלים ה, ח, מלאכי ב, ה, עזרא ט, ו, שבת י ע"א.
[14] סידור הגר"א, שיח יצחק עמ' כ, בשם מגיד צדק, יומא פרק ג משנה ג, ברכות ז ע"ב.
[15] רד"ל על פרקי דרבי אליעזר סוף פרק כז אות לו, בראשית רבה נב, יג.
[16] סידור הגר"א השלם, על פי דברי ספרי הקבלה בענין שם אדנות ומידת המלכות.
[17] ברכות ט ע"ב.
[18] לבוש, אורח חיים, בדיני סמיכת גאולה לתפילה.
[19] בית יוסף, אורח חיים סימן קיא סעיף ב, בשם תרומת הדשן, משנה ברורה סימן קיא ס"ק ב וס"ק י, הלכות הגר"א ומנהגיו סימן צה.
[20] ביאור הלכה, אורח חיים סימן קיא, בענין שכח לומר "אדנ"י שפתי תפתח".
[21] ריטב"א תענית ג ע"ב, רב סעדיה גאון, הובא בעינים למשפט ברכות ד ע"ב אות ג, משנה ברורה סימן קיד ס"ק ח, ערוך השולחן שם ס"ק ח, אשי ישראל פרק כג הערה נח בשם הגר"ח קנייבסקי, שערי תשובה סימן תכב ס"ק ד, כף החיים שם ס"ק טו.
