טוען…
טוען תוכן…
תשובה קצרה:
אם הפיקדון למעשה עומד לשימושו של המשכיר והוא חייב להחזיר לשוכר סכום זהה, יש בו מאפיינים של הלוואה, ולכן הנחה בשכר הדירה הניתנת תמורת הכסף עלולה להיות ריבית.
הסבר:
כאשר כסף נמסר למשכיר כפיקדון אך הוא רשאי להשתמש בו לצרכיו ולהחזיר בסוף השכירות סכום זהה, מבחינה הלכתית יש לדון בכסף כהלוואה.
אם בעקבות הכסף שהשוכר העמיד לרשות המשכיר הוא מקבל הנחה במחיר השכירות, נמצאת טובת ההנאה ניתנת למלווה, שהוא השוכר, בגלל ההלוואה שהעמיד למשכיר.
לכן אין לבנות הסכם שבו השוכר נותן למשכיר סכום כסף לשימושו ובתמורה מקבל שכירות מוזלת, ללא הסדרה הלכתית מתאימה.
דוגמה:
מחיר השכירות הרגיל הוא 5,000 ₪ בחודש. בעל הדירה אומר: "אם תיתן לי פיקדון של 100,000 ₪ שאוכל להשתמש בו, אגבה ממך רק 4,000 ₪ לחודש". יש בכך חשש ממשי של ריבית.
מקורות: שולחן ערוך יו"ד קס, א–ב, קעב, א, ברית פנחס, פרק יג – ריבית בשכירות, ברית פנחס, פרק כא – היתר עיסקא.
