אשרי יושבי ביתך | הקדמת שמירת הצדיק להשמדת אויביו

"שׁוֹמֵר ה' אֶת כָּל אֹהֲבָיו, וְאֵת כָּל הָרְשָׁעִים יַשְׁמִיד" (תהלים קמה כ).

שאלה

בפשטות נראה בביאור הקשר בין שני חלקי הכתוב, שהרשעים הם אויבי הצדיקים, וכדי לשמור על הצדיקים משמיד ה' את אויביהם [1]. אך לפי זה יש להבין, מדוע נזכרת השמדת הרשעים לבסוף? הלא זהו הצעד הראשון הנדרש להגנת הצדיקים.

תשובות

א.  כן היא דרך הלשון במקומות רבים, קודם מוזכרת המטרה, ורק לאחר מכן האמצעי. במילים אחרות, הדברים אמורים בדרך שאלה ותשובה, כיצד ישמור ה' על אוהביו, על ידי שישמיד את הרשעים.

ב.  "הרבה דרכים למקום", ושמירת הצדיקים איננה חייבת להתבצע על ידי השמדת הרשעים בדווקא. כדברי הנביא (יחזקאל לג יא), "חי אני נאם ה' אם אחפוץ במות הרשע, כי אם בשוב רשע מדרכו וחיה" [2]. השמדת הרשעים אינה אלא המוצא האחרון [3].

ג.  בדומה לתשובה הקודמת, הקדוש ברוך הוא ממתין עם עונש הרשעים עד לרגע האחרון, ונותן להם את ההזדמנות לחזור בתשובה ולהינצל ממיתה. מסיבה זו גם נכתבה המילה 'ישמיד' לבסוף, ולא "וישמיד את הרשעים".

ד.  ניתן להשיב בדרך מעט פרוזאית. מזמור זה מסודר לפי סדר האל"ף בי"ת, ומכאן חשיבותו הרבה. סדר זה הינו אחת הסיבות לכך, שכל הנזהר לאומרו שלש פעמים מובטח לו שהוא בן העולם הבא (ברכות ד ב) [4]. כדי לשמור על רצף האל"ף בי"ת פותח מזמור זה בפיסקה 'שומר ה' את כל אוהביו", ולא ב"את כל הרשעים ישמיד".

ה.  לאחר ששומר ה' את אוהביו, עלולה שמירה זו להביא כלפיהם קנאה או עוינות מצד הרשעים, ועל כן מיד לאחר מכן הוא משמידם.

ו.  הרשעים המוזכרים בכתוב זה אינם בהכרח אויבי הצדיקים המעמידים אותם בסכנה, והשמדתם אינה לצורך הגנה על הצדיקים מפניהם, אלא משום רשעותם. הקשר בין שני חלקי הוא אחר. כשם שאין הקדוש ברוך הוא זונח את אוהביו ביד הטבע, אלא משגיח עליהם בהשגחה פרטית, כמו כן אינו מותיר את הרשעים ביד עונש הגורל הטבעי, אלא מעניש אותם בהשגחה מיוחדת.

ז.  טוב ורע הינם מונחים יחסיים. רשע קטן הנמצא בין רשעים גדולים ממנו נחשב יחסית לצדיק, אך בין צדיקים גמורים הוא נחשב לרשע גמור [5]. על רקע אוהבי ה' הזוכים לשמירתו, ניכרים ובולטים לעין הרשעים הנידונים להשמדה.

ח.  השמירה המובטחת לאוהבי ה' איננה מוגבלת דווקא להגנה מפני אויביהם הרשעים, אלא כוללת הגנה מפני כל הסכנות העלולות לבוא עליהם. לפיכך נזכרה תחילה השמירה הכללית, ורק לאחריה השמירה הספציפית מפני הרשעים על ידי השמדתם.

ט.  יתכן שהשמדת הרשעים הינה פועל יוצא משמירת ה' על אוהביו. הדבר גורם לתסכול עצום אצל הרשעים, ומביא אותם לידי הרס עצמי מתוך יאוש.

י.  כאשר תבוא צרה לעולם, ישמור ה' ממנה רק את אוהביו, אך הרשעים ישמדו בה (אבן עזרא שם).

יא.  "שומר ה' את כל אוהביו" נאמר בלשון הווה, ואילו "ואת כל הרשעים ישמיד" נאמר בלשון עתיד. השמדה מוחלטת של הרשעים תתרחש לעתיד לבוא, כמאמר הנביא (מלאכי ג יט) "כי הנה היום בא בוער כתנור, והיו כל זדים וכל עושה רשעה קש, וליהט אותם היום הבא אמר ה' צבאות" (רד"ק תהלים שם).

[1] כך מפרש המלבי"ם. לדבריו בא הכתוב לחדד את ההבדל בין העובדים את ה' מיראה לעובדים אותו מאהבה. בפסוק הקודם המדבר מיראי ה' נאמר "ואת שוועתם ישמע ויושיעם", ותו לא. אך באוהבי ה', לא זו בלבד שיושיעם ה', אלא גם ישמיד את אויביהם.

[2] כמעשה המסופר בגמרא (י א) על שכניו הרשעים של רבי מאיר שהציקו לו, והתפלל עליהם שימותו. שאלה אותו ברוריה אשתו, מדוע אתה עושה כן. השיב לה, הרי נאמר (תהלים קד לה) "יתמו חטאים מן הארץ, ורשעים עוד אינם". אמרה לו, לא נאמר 'יתמו חוטאים' אלא 'חטאים', התפלל עליהם שיעשו תשובה על חטאיהם, וממילא לא יהיו עוד רשעים.   

[3] כך מצאנו גם בדין רודף. הרודף אחר חבירו להורגו מצווה כל אדם להרוג את הרודף כדי להציל את הנרדף. אך אם אפשר להצילו על ידי פגיעה באחד מאבריו של הרודף אסור להורגו.

[4] הסיבה שניה המובאת שם היא הפסוק שנכלל בו, "פותח את ידך, ומשביע לכל חי רצון".

[5] כעין מה שנאמר בנח (בראשית ו ט) "איש צדיק תמים היה בדורותיו", שיש שדורשים אותו לגנאי, שדווקא ביחס לדורו דור המבול נחשב לצדיק, אבל אם היה בדורו של אברהם לא היה נחשב לכלום (רש"י שם על פי הגמרא והמדרש).