פסוקי דזמרא20תכנים

"הודוּ לה' קִרְאוּ בִשְׁמוֺ, הוֺדִיעוּ בָעַמִּים עֲלִילוֺתָיו. שִׁירוּ לוֺ זַמְּרוּ לוֺ, שִיחוּ בְּכָל נִפְלְאותָיו. הִתְהַלְלוּ בְּשֵׁם קָדְשׁוֺ, יִשמַח לֵב מְבַקְשֵׁי ה'" [1].

שאלה

מה הקשר בין מבקשי ה' לשמחת הלב? וכי צריך לחפש את ה' רק מתוך שמחה?

תשובות

א.  יתכן שהדברים אינם אמורים בדרך ציווי, אלא כהבטחה. מי שמבקש את ה' באמת ובתמים, מובטח לו שיקבל את כל משאלותיו, וכתוצאה מכך יתמלא ליבו שמחה.

ב.  בדומה לתשובה הקודמת, יש לפרש את הכתוב גם בדרך ציווי. על האדם לבקש את ה' מתוך שמחת הלב, ולא מתוך הרגשת כפיה. לקירבת אלוקים ניתן להגיע רק על ידי עשיית רצונו, דבר הנחשב לנו לזכות, ולא רק לחובה [2].

ג.  בקשת ה' אינה משימה קלה, ולא תמיד רואה האדם תוצאה מיידית לחיפושיו. לאדם כזה קורא הכתוב שלא ליפול ברוחו, אלא להישאר בשמחה מתוך תקוה שעוד יבוא שכר לעמלו, ולבסוף ימצא את אשר אהבה נפשו.

ד.  כשגור בפי העולם, אין אפיקורסים אמיתיים. כאשר אדם נקלע למצוקה ולמבוי סתום, הרי הוא מגלה את הכתובת היחידה שיכולה להושיע אותו, ונושא את פניו לקדוש ברוך הוא שיחלצו מצרה. הכתוב מזהיר אותנו שלא ניזכר בה' רק לעת צרה, אלא גם בשעת שמחה עלינו לבקש אותו.

ה.  כאשר אדם שרוי בצער ומצוקה, אין ליבו פנוי להתבוננות בגדלות ה'. על כן בבוא האדם לבקש את ה' עליו להסיח את דעתו מבעיותיו האישיות, ולהיות בשמחה.

ו.  השמחה איננה סיבה לבקשת ה', וגם לא תוצאה ממנה בדווקא, אלא היא נמצאת בחיפוש עצמו. עצם העובדה שאדם מגיע למדרגה רוחנית של מבקש ה', די בה כדי למלא את ליבו ברגשות אושר ושמחה.

ז.  השמחה הינה תוצאת חלקו הראשון של הכתוב, "התהללו בשם קדשו", התפארו בכך שהקדוש ברוך הוא הינו הפטרון שלכם (רש"י תהלים קה ג). זו הסיבה המביאה עלינו את השמחה.

ח.  בדומה לתשובה הקודמת, הללו ושבחו את שם ה', וספרו את כל נפלאותיו, כדי לשמח את כל מבקשי ה' שישמעו את השבחים הללו (מצודת דוד שם).

ט.  בדרך כלל האדם שמח כאשר הוא מסיים את המשימה העומדת לפניו בהצלחה. אך אצל מבקשי ה' המשימה לעולם אינה מסתיימת. אין גבול לגדלות ה', וככל שהאדם משיגה יותר, כך הינו מבין כמה קטנה השגתו בהכרת הבורא יתברך. עם כל זה ליבם מלא שמחה על כל התקדמות בעבודת ה', למרות שהם רחוקים מסיומה.

י.  השמחה אינה מיוחסת לבקשת ה' דווקא, אלא לכל מה שאמור לפניה. "שירו לו, זמרו לו, שיחו בכל נפלאותיו", וגם תבקשו אותו. את כל הדברים הללו שאתם עושים לפניו עשו בשמחה, כמאמר הכתוב. (תהלים ק ב) "עבדו את ה' בשמחה".

יא.  השמחה הינה פועל יוצא של בקשת ה', ואין צורך לצוות עליה. הציווי הוא להפגין את השמחה כלפי חוץ, וזאת במטרה לעודד אף את האחרים לחפש את ה', ולמצוא בה את שמחת חייהם.

יב.  מזמור זה נאמר על ידי דוד בשעה שהועלה הארון לירושלים ברוב עם והמון חוגג. אף שמבצע זה נעשה ביוזמת דוד, מכל מקום ייחס אותו דוד לכל המשתתפים בו, והכריז בפניהם "ישמח לב מבקשי ה'". לכולכם יש חלק במאמצים להשבת ארון ה' למקומו, ובצדק מגיע לכם ליטול חלק בשמחה זו.

יג.  השמחה מגבירה את המוטיבציה לבקשת ה'. כבר אמר דוד (תהלים ל יב-יג) "פיתחת שקי ותאזרני שמחה, למען יזמרך כבוד ולא ידום".

[1] מקור מזמור זה הוא בספר דברי הימים (א' טז ח-לד), וחלקו הראשון נמצא גם בספר תהלים (קה א-טו). דוד המלך חיבר אותו בשעה שהעלו את ארון ה' לעיר דוד והכניסוהו לתוך מקומו בקודש הקדשים, ומסר אותו לאסף ואחיו המשוררים, כדי שישירו אותו במשכן.

[2] אחד הפירושים לדברי המשנה (ברכות כח ב) "העושה תפילתו קבע אין תפילתו תחנונים" הוא, מי שהתפילה דומה בעיניו לעול ומשא כבד, והוא רואה בה חוק ומטלה קבועה, שבעל כרחו עליו לקיימה ולהיפטר ממנה.