טוען תוכן…
בכל ערב:
שלושה דברים טובים שהיו היום.
אחד מהם חייב להיות קטן ופשוט.
האם אני מבחין בטוב מהר יותר?
בכל יום:
זהה משפט אחד של "אשמח כש..."
והוסף:
"ומה טוב כבר עכשיו?"
האם אני פחות תלוי באירוע עתידי כדי להרגיש טוב?
בכל יום:
פעולה אחת שמוסיפה לך חיות.
ומילה טובה אחת לאדם אחר.
האם אני יוצר יותר רגעים טובים במקום לחכות להם?
בכל יום שיש בו קושי, רשום:
מה קשה?
מה טוב?
מה אפשר לעשות עכשיו?
האם אני מסוגל לראות תמונה רחבה גם ביום פחות טוב?
אימון יומי של חמש דקות
מה היה טוב היום?
מה לקחתי כמובן מאליו?
האם השוויתי את עצמי לאחר?
במה התקדמתי?
האם דחיתי את השמחה לעתיד?
מה עשיתי כדי ליצור שמחה?
על מה הודיתי?
במי שמחתי?
האם דיברתי בצורה מוחלטת ושלילית?
למי הוספתי שמחה?
בחן את עצמך – שאלות עומק במידת השמחה
האם אני מרגיש ששמחה תגיע רק אחרי שמשהו ישתנה?
האם אני שם לב לדברים טובים קטנים?
האם אני מתרגל מהר לטוב?
האם השוואות פוגעות לי במצב הרוח?
האם אני יודע ליהנות ממה שכבר יש?
האם אני מתמקד יותר במה שחסר?
האם אני יודע לשמוח בהתקדמות קטנה?
האם אני מחכה רק להישגים גדולים?
האם אני מסוגל ליהנות מתהליך?
האם אני יודע לעצור רגע טוב ולא למהר מיד לדבר הבא?
האם אני מתלונן יותר מכפי שאני מודה?
האם אני משתמש הרבה במילים "תמיד", "אף פעם" ו"הכול"?
האם יום קשה הופך בעיניי לשבוע גרוע?
האם כישלון קטן מוחק הצלחות אחרות?
האם אני מסוגל לשמוח בטובת אחרים?
האם הצלחת אדם אחר גורמת לי מיד להשוות?
האם אני מפרגן?
האם אני יוצר זמן לדברים שמחזקים אותי?
האם אני יודע מה באמת משמח אותי?
האם חלק מן הדברים שאני מכנה "שמחה" הם רק הסחת דעת?
האם אני יודע ליהנות בלי צורך בגירוי מתמיד?
האם אני מכיר טובה על הבריאות שלי?
האם אני מכיר טובה על אנשים קרובים?
האם אני מבטא שמחה בבית?
האם האנשים סביבי פוגשים בעיקר את העומס שלי או גם את הטוב שבי?
האם אני יודע לחייך ולדבר בנעימות גם בתקופה לחוצה?
האם אני מסוגל להיות עצוב על דבר אחד בלי להרגיש שכל החיים רעים?
האם אני מכיר את הדברים שמורידים לי שמחה באופן קבוע?
האם רשתות חברתיות או חדשות משפיעות לרעה על מצב הרוח שלי?
האם אני יודע לצמצם דברים שמכבידים עליי שלא לצורך?
האם אני מקדיש מקום להודאה?
האם אני אומר "זכיתי" או רק "אני חייב"?
האם אני מסוגל להרגיש שמחה בעשיית מצווה?
האם אני רואה בעבודת ה' רק משימות או גם זכות?
האם אני יודע לשמוח בחלקי ובכל זאת לשאוף להתקדם?
האם אני מבלבל בין שאיפה לבין חוסר סיפוק תמידי?
האם אני מרשה לעצמי לשמוח גם כשלא הכול פתור?
האם אני מרגיש אשמה כאשר אני שמח בתקופה שיש בה גם קושי?
האם אני יודע להביא שמחה לאחרים?
מהו דבר אחד שכבר נמצא בחיי, שאילו הייתי רואה אותו מחדש – היה מוסיף לי הרבה שמחה?
תרגיל מתקדם | מפת השמחה האישית
חלק דף לארבעה חלקים:
כתוב דברים שבאמת משאירים תחושה טובה גם לאחר שהם מסתיימים.
טלפון.
קניות.
גלילה.
אכילה.
או כל דבר אחר שנותן גירוי קצר אבל אינו משאיר שמחה.
השוואה.
עומס.
אנשים מסוימים.
חדשות.
חוסר שינה.
בחר פעולה אחת קטנה בלבד.
המטרה היא להבין ששמחה אינה רק רגש אקראי.
יש דברים שבונים אותה ויש דברים ששוחקים אותה.
תרגיל נוסף | שבוע של שמחה מעשית
יום ראשון – רשום חמישה דברים טובים בחייך.
יום שני – תן מחמאה אמיתית לשני אנשים.
יום שלישי – צמצם דבר אחד שיוצר אצלך השוואה.
יום רביעי – עשה פעילות פשוטה שאתה באמת נהנה ממנה.
יום חמישי – עצור להודות על דבר שאתה רגיל לקחת כמובן מאליו.
יום שישי – נסה לעשות מצווה אחת מתוך מחשבה: "אני זוכה".
יום שביעי – סכם את השבוע וכתוב שלושה רגעים טובים שהיית עלול לשכוח.
סימנים להתקדמות
אני מזהה טוב מהר יותר.
אני פחות מחכה שהכול יהיה מושלם.
אני משווה פחות.
אני מודה יותר.
אני יודע לשמוח בהתקדמות.
אני פחות נותן לכישלון קטן לצבוע יום שלם.
אני שמח יותר בטובת אחרים.
אני יודע ליצור רגעים טובים.
אני מדבר בצורה פחות שלילית ומוחלטת.
אני מכניס יותר חיות לעשיית מצוות.
ואני מסוגל להחזיק יחד שני דברים:
יש דברים שאני רוצה לשנות – ויש כבר עכשיו הרבה על מה לשמוח.
משפטי עבודה
"לא הכול מושלם – אבל לא הכול חסר."
"שמחה אינה לחכות שיהיה לי הכול, אלא לראות את הטוב שכבר יש."
"אני יכול לשאוף ליותר בלי למחוק את מה שקיבלתי."
"קושי אחד אינו כל החיים."
"השוואה גונבת ממני את השמחה במה שכבר שלי."
"אני לא חייב לחכות למחר כדי למצוא משהו טוב היום."
המטרה ארוכת הטווח
המטרה במידת השמחה אינה להגיע למצב שבו האדם אינו עצוב לעולם.
זה אינו מציאותי וגם אינו נכון.
יש זמנים של כאב.
אובדן.
אכזבה.
דאגה.
עייפות.
והלב צריך מקום גם להם.
המטרה היא שהקושי לא יגנוב מן האדם את כל התמונה.
שאדם יוכל לומר:
קשה לי – ויש גם טוב.
חסר לי – ויש לי גם הרבה.
אני עדיין בדרך – ואני יכול לשמוח גם בצעד שכבר עשיתי.
אני רוצה יותר – אבל איני חייב לחיות בתחושת חסר תמידית.
וככל שהאדם מתרגל לראות את הטוב, להודות עליו, לשמוח בחלקו ולהוסיף שמחה לאחרים – השמחה מפסיקה להיות תלויה רק במה שקורה מבחוץ.
היא הופכת למידה.
לדרך הסתכלות.
ולכוח שמלווה את האדם גם כאשר החיים אינם בדיוק כפי שתכנן.
