טוען תוכן…
אפשר לעבוד במחזור של ארבעה שבועות ולחזור עליו שוב ושוב.
המטרה: לזהות.
בכל יום רשום מצב אחד שבו הרגשת צורך בכבוד, התגוננות או הוכחת עצמך.
בסוף השבוע שאל:
מה חוזר על עצמו?
ביקורת?
משפחה?
מקום העבודה?
ויכוחים?
הצלחת אחרים?
המטרה: לא להגיב מיד.
בכל מצב של פגיעה בכבוד נסה ליצור הפסקה קצרה לפני התגובה.
בסוף היום שאל:
האם הייתה תגובה אחת שנחסכה בזכות ההמתנה?
המטרה: לעשות לפחות ויתור קטן אחד בכל יום.
לוותר על המילה האחרונה.
לתת קרדיט.
לא לתקן פרט קטן.
לא לספר על הצלחה.
לתת לאחר לבחור.
המטרה: להוציא את המבט מן העצמי.
בכל יום מצא מעלה אחת באדם אחר.
לפחות פעמיים בשבוע אמור לו זאת בפועל.
בסוף החודש חזור לשבוע הראשון ובדוק:
האם אותם מצבים עדיין מפעילים אותי באותה עוצמה?
מדד להתקדמות
אל תמדוד הצלחה בשאלה:
האם כבר אין בי גאווה?
זו אינה שאלה מציאותית.
שאל:
האם אני מזהה אותה מהר יותר?
האם אני מגיב פחות מיד?
האם קל לי יותר להודות בטעות?
האם אני נפגע לזמן קצר יותר?
האם אני מסוגל לפרגן יותר?
האם אני פחות זקוק שידעו?
האם ביקורת משתקת אותי פחות?
אם יש שינוי קטן באחד התחומים האלה – יש התקדמות.
בחן את עצמך – שאלות עומק נוספות
כאשר מישהו לא מחזיר לי הודעה, האם אני מיד מפרש זאת כחוסר כבוד?
האם אני מתעצבן יותר כאשר מעירים לי בפני אחרים מאשר כאשר אומרים לי את אותו הדבר בארבע עיניים?
האם אני משנה את סגנון הדיבור שלי לפי החשיבות שאני מייחס לאדם שמולי?
האם אני מסוגל להודות שאדם שלא הערכתי צדק?
האם אני אוהב לספר על קשרים עם אנשים חשובים כדי להעלות את מעמדי?
כאשר מישהו אינו מכיר בהשקעה שלי, האם המעשה כולו מרגיש לי חסר ערך?
האם אני מתאמץ יותר כשיש מי שרואה?
האם אני מצפה להכרת טובה הרבה מעבר למה שאני מוכן להודות?
כאשר אדם אחר טועה, האם אני נהנה מעט מכך שהפעם אני הצודק?
האם קשה לי לתת למישהו אחר ללמד אותי משהו בסיסי?
האם אני מרגיש צורך לתקן אנשים גם כאשר הטעות שלהם אינה משמעותית?
האם אני מגזים בתיאור ההצלחות שלי?
האם אני מקטין את הכישלונות שלי ומגדיל את הכישלונות של אחרים?
האם אני מבקש סליחה בעיקר כדי לסיים את הסכסוך, או שאני באמת מסוגל להכיר בחלק שלי?
האם אני מסוגל לשמוע שמישהו אחר קיבל יותר ממני בלי לנהל חשבון?
האם אני מחפש הצדקות כאשר אומרים לי שלא התנהגתי נכון?
האם אני מסוגל לשבת במקום צדדי בלי להרגיש שהדבר אומר משהו על ערכי?
האם אני מתייחס באותה סבלנות למי שנחשב חשוב ולמי שאינו נחשב חשוב?
האם אני מסוגל להקשיב לביקורת גם ממי שאמר אותה בצורה לא מושלמת?
האם אני שמח יותר מעשיית הדבר הנכון – או מכך שאחרים יודעים שעשיתי אותו?
משפט עבודה יומי
אפשר לבחור משפט אחד ולחזור עליו במשך תקופה:
"לא כל פגיעה בכבוד דורשת תגובה."
או:
"האמת חשובה יותר מהצורך שלי להיות צודק."
או:
"הצלחתו של אדם אחר אינה מקטינה אותי."
או:
"אני יכול להיות בעל ערך גם בלי להוכיח את ערכי בכל רגע."
מטרה ארוכת טווח
העבודה על גאווה אינה מבקשת מן האדם להפסיק לשאוף.
היא אינה מבקשת ממנו להיות חלש.
היא אינה דורשת ממנו לוותר על אישיותו.
המטרה היא לבנות אדם שיודע את ערכו – אבל אינו תלוי כל הזמן באישור מבחוץ.
אדם שיכול להיות צודק בלי להשפיל.
להצליח בלי להתנשא.
להוביל בלי לבטל אחרים.
לקבל מחמאה בלי להשתעבד לכבוד.
ולשמוע ביקורת בלי להרגיש שכל אישיותו נמצאת בסכנה.
זהו תהליך ארוך.
אבל כל פעם שבה האדם בוחר באמת במקום בכבוד, בהקשבה במקום בהתגוננות, ובפרגון במקום בהשוואה – הוא מתקדם עוד צעד.
