טוען תוכן…
בכל ערב שאל:
איזה חשבון ניהלתי היום?
מי "חייב" לי משהו בעיניי?
האם באמת צריך לגבות אותו?
בכל יום וותר ביודעין על העדפה קטנה אחת.
לא על ערך.
לא על גבול חשוב.
רק על העדפה.
כך בונים גמישות.
בחר שלושה אירועים ישנים ולא משמעותיים במיוחד.
קבל החלטה:
אני מפסיק להעלות אותם.
גם במחשבה ככל שאפשר.
וגם בוויכוחים.
בחר מצב שבו צריך לומר "לא".
תרגל לומר אותו בנחת.
לא:
"אני אראה לך."
אלא:
"אני לא מסכים שזה יקרה שוב."
כך לומדים את האיזון בין ויתור לבין שמירה עצמית.
אימון יומי קצר
על מה נפגעתי היום?
האם הפגיעה הייתה מכוונת?
האם מדובר בעיקרון או בהעדפה?
האם צריך לדבר על זה?
האם אפשר פשוט לשחרר?
האם אני רוצה תיקון או תשלום רגשי?
האם כבר התנצל האדם ואני עדיין מחזיק אותו באירוע?
בחן את עצמך | שאלות עומק
האם אני זוכר לאורך זמן מי לא עשה עבורי מה שעשיתי עבורו?
האם אני מתקשה להיות הראשון שמחדש קשר?
האם אני מחכה שהאחר יתנצל לפני שאעשה כל צעד?
האם אני מזכיר טעויות ישנות בוויכוחים חדשים?
האם אני מסוגל להבחין בין פגיעה מכוונת לבין חוסר תשומת לב?
האם אני רוצה לפעמים שהאדם השני ירגיש רע כדי "שילמד"?
האם אני מסוגל למחול בלי לקבל התנצלות מושלמת?
האם אני מבלבל בין מחילה לבין החזרת אמון מלאה?
האם אני יודע להציב גבול בלי לנקום?
האם אני מנהל חשבון מי התקשר למי?
האם אני מתעקש על דברים קטנים רק מפני שאני צודק?
האם אני מסוגל לתת לאדם אחר את המילה האחרונה?
האם אני מסוגל לוותר על העדפה בלי להרגיש שניצלו אותי?
האם אני אומר "לא אכפת לי" אבל בפנים ממשיך לכעוס?
האם אני מעניש אנשים בשתיקה?
האם אני מרחיק אדם בלי להסביר מה מפריע לי?
האם אני מסוגל לומר "נפגעתי" במקום להחזיר?
האם אני נותן לאחר הזדמנות אמיתית לתקן?
האם אני מבדיל בין אירוע חד־פעמי לבין דפוס קבוע?
האם אני מחזיק אדם בהגדרה של "מי שפגע בי" גם אחרי שהשתנה?
האם אני מסוגל לשחרר חוב קטן בלי לקבל דבר בתמורה?
האם אני יודע מתי ויתור הוא מעלה ומתי הוא מאפשר התנהגות לא בריאה?
האם אני משתמש במילים "אני תמיד מוותר" כדי לצבור טינה?
האם הוויתור שלי נעשה מרצון או מתוך פחד?
האם אני מסוגל למחול ועדיין ללמוד מן האירוע?
האם אני חושב שכל מחילה פירושה שהמעשה היה בסדר?
האם אני מסוגל לאחל טוב לאדם שפגע בי לאחר שהעניין טופל?
האם אני מסוגל להפסיק לספר לאחרים שוב ושוב מה האדם עשה לי?
האם אני באמת רוצה לסיים את הסכסוך או שיש חלק בי שנהנה להמשיך להיות צודק?
איזה "חוב ישן" הגיע הזמן לבדוק אם אפשר לשחרר?
ארבע שאלות לפני ויכוח
לפני שאתה נכנס לעימות, שאל:
האם הדבר באמת חשוב?
האם אני האדם שצריך לטפל בו?
האם עכשיו הזמן הנכון?
האם הדרך שבה אני מתכוון לומר זאת תתקן או רק תפרוק?
ארבע השאלות האלה יכולות למנוע הרבה מריבות מיותרות.
סימנים להתקדמות
אני פחות מנהל פנקס.
אני מצליח לשחרר דברים קטנים מהר יותר.
אני יודע לדבר על פגיעה בלי להפוך אותה למלחמה.
אני מציב גבולות בלי רצון להכאיב בחזרה.
אני מסוגל לתת לאחר הזדמנות לתקן.
אני פחות משתמש בעבר כנשק.
אני יודע להבדיל בין מחילה לבין תמימות.
והלב שלי מחזיק פחות חובות ישנים.
משפטי עבודה
"לא כל חוב רגשי חייב להיגבות."
"ויתור אינו לומר שהשני צדק; הוא לבחור שלא להמשיך את המלחמה."
"אני יכול למחול ועדיין להציב גבול."
"המטרה היא תיקון, לא תשלום."
"לא כל דבר שאני צודק בו שווה להילחם עליו."
המטרה ארוכת הטווח
העברה על המידות אינה חיים בלי גבולות.
היא חיים בלי חשבונאות אינסופית.
אדם שמעביר על מידותיו אינו מוותר על ערכיו.
הוא מוותר על הצורך לגבות כל עלבון.
הוא יודע שיש דברים שצריך לתקן.
יש דברים שצריך לדבר עליהם.
יש דברים שצריך לעצור.
ויש דברים שפשוט כדאי להניח להם לעבור.
חז"ל ייחסו למידה הזאת מעלה עצומה: האדם שאינו מדקדק עם מי שציער אותו זוכה שגם מידת הדין אינה מדקדקת עמו באותה מידה.
אבל גם בחיי היום־יום עצמם יש בכך ברכה גדולה:
פחות מאבקים.
פחות טינה.
פחות חובות ישנים.
ויותר מקום לשלום.
