סדר נכון בחיים – קודם פרנסה, אחר כך בית, ואחר כך נישואין

"אִשָּׁה תְאָרֵשׂ וְאִישׁ אַחֵר יִשְׁגָּלֶנָּה, בַּיִת תִּבְנֶה וְלֹא תֵשֵׁב בּוֹ, כֶּרֶם תִּטַּע וְלֹא תְחַלְּלֶנּוּ" (דברים כח, ל).

בסדר הקללות האמור כאן מתחילה התורה באירוסי אישה, ממשיכה בבניית בית ולבסוף נטיעת כרם. ואילו לעיל, בפרשת שופטים, כשהשוטרים פונים אל העם ומורים שלא יצטרפו למלחמה כל מי שבנה בית או נטע כרם או נשא אישה, הסדר הוא: "מִי הָאִישׁ אֲשֶׁר בָּנָה בַיִת חָדָשׁ וְלֹא חֲנָכוֹ, וּמִי הָאִישׁ אֲשֶׁר נָטַע כֶּרֶם וְלֹא חִלְּלוֹ, וּמִי הָאִישׁ אֲשֶׁר אֵרַשׂ אִשָּׁה וְלֹא לְקָחָהּ" (דברים כ, ה-ז).

הרמב"ם מתייחס לשינוי זה בהלכות דעות (ה, יא), ומבאר שהסדר הנכון הוא כפי שמבואר בפרשת שופטים: קודם צריך האדם לדאוג לפרנסתו, לאחר מכן לבנות את ביתו, ורק אחר כך לשאת אישה. ומה שכאן בפרשת כי תבוא הפכה התורה את הסדר, הוא משום שהיפוך הסדר הוא עצמו חלק מן הקללה: סדר מעשיהם של האנשים יהיה משובש.

ובלשון הרמב"ם: "דרך בעלי דעה, שיקבע לו אדם מלאכה המפרנסת אותו תחילה, ואחר כך יקנה בית דירה, ואחר כך ישא אישה... אבל הטפשים מתחילים לישא אישה, ואחר כך אם תמצא ידו יקנה בית, ואחר כך בסוף ימיו יחזור לבקש אומנות, או יתפרנס מן הצדקה. וכן הוא אומר בקללות, 'אישה תארס, בית תבנה, כרם תטע', כלומר יהיו מעשיך הפוכין כדי שלא תצליח דרכיך" (הלכות דעות ה, יא).

נמצא שהקללה אינה רק בכך שהאדם אינו זוכה ליהנות ממה שבנה, אלא עצם הבלבול בסדרי החיים הוא חלק מן הקללה. התורה מלמדת אותנו שהחיים צריכים להיבנות בסדר נכון: תחילה אחריות ויכולת להתפרנס, לאחר מכן יציבות ובניית בית, ורק לאחר מכן בניית המשפחה.