חזרה בתשובה בעשרת ימי תשובה

על עשרת ימי תשובה נאמר: "דרשו ה' בהמצאו קראהו בהיותו קרוב" (ישעיה נ"ה-ו'). הכתוב הזה בא ללמד אותנו על מצב העולם באותם הימים: בעשרת ימי התשובה נוח לו לאדם לחזור בתשובה יותר מאשר בשאר ימות השנה. כביכול, ההוויה כולה חוזרת בתשובה באותה שעה. לכן במספר מחזורים נמצא הביטוי לכאורה מתמיה: "נהגו לעשות תשובה בעשרת ימי תשובה" - כביכול, מדובר רק מנהג. זאת משום שאנחנו רק מצטרפים אל התשובה הכללית, שממילא נעשית בעולם.

לפי זה יש להבין שהתשובה היא מהלך של ההוויה כולה. נאמר בפרקי דרבי אליעזר (פר' ג'), וגם בבראשית רבה (א' ד'): "תשובה קדמה לעולם". אם ניקח ברצינות את דברי חז"ל אלה, נבין שהתשובה איננה איזה מן תיקון 'בדיעבד' של חטאים - התשובה היא תנועה של 'לכתחילה'. כל ההוויה כולה חוזרת בתשובה. כפי שאומר הרמב"ם בהלכות תשובה: "כל מצות שבתורה… אם עבר אדם על אחת מהן… כשיעשה תשובה… חייב להתודות…" (פ"א הל"א). אין מצווה בתורה לחזור בתשובה, אלא יש מצווה כיצד עושים את זה. עצם תנועת התשובה מובנת כדבר המתחייב מעצמו, המובן מאליו. לכן אין צורך לומר לאדם 'שוב'.