השיבנו אבינו | פיצול תארי 'אבינו' ו'מלכנו'

"הֲשִׁיבֵנוּ אָבִינוּ לְתוֹרָתֶךָ, וְקָרְבֵנוּ מַלְכֵּנוּ לַעֲבוֹדָתֶךָ, וְהַחֲזִירֵנוּ בִתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה לְפָנֶיךָ, בָּרוּךְ אַתָּה ה' הָרוֹצֶה בִתְשׁוּבָה".

שאלה

בתפילת אבינו מלכנו אנו משלבים את שני התארים יחד, ומצמידים אותם לכל בקשה ובקשה. כך גם נותנת הדעת, שהרי מכח שתי הסיבות יחדיו אנו מבקשים ממנו שימלא את כל משאלותינו. מדוע אם כן כאן בברכת התשובה אנו מפצלים את שני התוארים זה מזה, ובעוד את הבקשה הראשונה אנו מבקשים מה' בהיותו אבינו, את השניה אנו מבקשים ממנו בתוקף עובדת היותו מלכנו?

תשובות

א.  כאשר מדובר מתורה, היחס שלנו אל הקדוש ברוך הוא כאל אבינו, על משקל הכתוב (משלי א ח) "שמע בני מוסר אביך, ואל תטוש תורת אמך". כאשר מדובר מעבודת ה' היחס הראוי הוא כמלך אל עבדיו.

ב.  בדומה לתשובה הקודמת, אב מחויב ללמד את בנו תורה, ועל כן בבקשתנו מה' שישיב אותנו אל תורתו הפניה היא אל 'אבינו' (טור אור החיים סימן קטו). לעומת זאת בבקשתנו להתקרב לעבודתו הפניה היא אל 'מלכנו', שכן רק למלך את הכח ואת היכולת לכוף את נתיניו לעבודתו.

ג. ההבדל בין שתי הלשונות אינו מתמקד דוווקא בחלוקה שבין תורה לעבודה, אלא שני שלבים הם באותו נושא. סדר הבקשות הינו מן הקל אל הכבד. תחילה אנו מבקשים שמצד היותנו בנים לה' אלוקינו נתקרב אליו כקרבת אב אל בנו. לאחר מכן אנחנו מוסיפים לבקש, שגם מצד היותו מלכנו נזכה להיות קרובים אליו, בשונה מהקשר שבין מלך בשר ודם מלך לבין נתיניו שבדרך כלל איננו אישי, ולרוב אינו מכיר את כולם.

ד.  כהמשך לתשובה הקודמת, 'עבודתך' היא עבודת הקרבנות. המונח קרבן נגזר משורש קירבה, בהיותו מקרב בינינו לבין הקדוש ברוך הוא. התואר 'מלכנו' מסמל ריחוק כאמור, ועל המרחק הזה מגשרת עבודת הקרבנות.

ה.  בדומה לתשובות הקודמת, אך במשמעות הפוכה. הדברים אמורים בסדר יורד, תחילה אנו מבקשים שתהיה קרבתנו לה' כקרבת בנים אל אביהם. לאחר מכן אנו מבקשים, שגם בשעה שאיננו ראויים לדרגת בנים, לכל הפחות יקרבנו אליו כקרב מלך את עבדיו.

ו.  אמנם מדרגת בנים גבוהה יותר מדרגת עבדים, כדברי הגמרא (בבא בתרא י א) "בזמן שאתם עושים רצונו של מקום אתם קרויים בנים, ובזמן שאין אתם עושים רצונו של מקום אתם קרויים עבדים". זאת משום שעבד עובד את רבו מיראה, לעומת בן העושה רצון אביו מאהבה. למרות זאת ישנה מעלה מסויימת בעבדים שאינה קיימת בבנים. העבד הינו קנין מוחלט של רבו, ושעבודו כלפיו גדול הרבה יותר מאשר שעבוד הבן לאביו. לפיכך אף שבשקלול כללי מעלת הבן גדולה ממעלת עבד רגיל העובד מיראה, מכל מקום המדרגה העליונה יותר היא במי שכולל את שתי המעלות. מצד אחד הוא עובד את ה' מאהבה כאהבת בן לאביו, ומצד שני הוא משועבד לו בשעבוד מוחלט כעבד, וכל מעייניו נתונים אך ורק לעשיית רצונו (רבי ישראל מסלנט). תחילה אנו מבקשים להתעלות מדרגת עבדים לדרגת בנים, ואחר כך להתעלות עוד יותר ולאחוז בדרגת בנים ועבדים כאחד.

ז.  בדומה לתשובה הקודמת אך מזוית שונה, הקשר שבין אב לבנו הינו ביולוגי, ואינו נובע מתוך בחירה. מעלת קשר זה הינה בהיותו קשר קבוע ובלתי מותנה, אך מצד שני יש בו חסרון מסוים דווקא משום שבא מתוך הכרח, ולא תמיד מרצון. לעומת זאת הקשר שבין המלך לנתיניו המקבלים אליהם את עול מלכותו מגיע מתוך בחירתם ההדדית. אנו אכן רוצים בקשר אבהות טבעי ובלתי תלוי עם הקדוש ברוך הוא, אך מאידך גיסא איננו מוותרים על מעלת הקשר שמרצון ומבחירה.

ח.  מכל ברכות שמונה עשרה, רק שתיים מהן כוללות את שתי ההתייחסויות האמורות גם יחד, 'אבינו' ו'מלכנו'. והן ברכת 'השיבנו', והברכה הבאה מיד לאחריה, "סלח לנו אבינו כי חטאנו, מחל לנו מלכנו כי פשענו". כמבואר בגמרא (מגילה יז ב), טעם סמיכותן זו לזו הוא משום הקשר ההדוק ביניהן. לאחר התשובה באה הסליחה, ככתוב (ישעיה נה ז) "וישוב אל ה' וירחמהו, ואל אלוקינו כי ירבה לסלוח". למלך יש את הסמכות החוקית לקבל את תשובתנו ולסלוח לנו, ואילו לאב יש את הסמכות המוסרית לכך.

ט.  אבהות מסמלת אהבה ורחמים, בעוד מלכות מסמלת יראה ודין. אנו מצפים לקרבת ה' בשתי הבחינות גם יחד, ועל כן אנו מבקשים תחילה לעורר את מידת הרחמים, ובזכותה תומתק גם מידת הדין ותקרב אותנו. בדומה לתפילת 'יום הרת עולם' הנאמרת במוסף של ראש השנה בה אנו אומרים, "היום יעמיד במשפט כל יצורי עולמים, אם כבנים אם כעבדים. אם כבנים רחמנו כרחם אב על בנים, ואם כעבדים עינינו לך תלויות, עד שתחננו ותוציא כאור משפטנו איום קדוש". לאחר שירחם עלינו כאב על בניו, גם במשפט העבדים יחון אותנו ויזכנו בדין.

י.  הקדמת התואר אבינו' לתואר 'מלכנו' מבוססת על הסדר הכרונולגי של הקשר בינינו לבין הקדוש ברוך הוא. יחס אבהותו כלפינו החל עוד לפני יציאת מצרים. כבר אז קרא עלינו "בני בכורי ישראל" (שמות ד כב). עבודתנו את ה' בפועל החלה רק לאחר מכן בעבודת הקרבן של פסח מצרים.