האם המצוות הן גבול או ביטוי לרצון שלי?

כדי להבין את הקשר שלנו לתשובה, כדאי לבדוק קודם כיצד אנו חווים את עצם עבודת ה'.

כאשר התורה אוסרת עלי דבר שאני רוצה, מה אני מרגיש?

כאשר אני מתגבר, האם התחושה היא של ניצחון ונאמנות לערכים שלי, או של החמצה ותסכול?

זו שאלה עמוקה, משום שאם כל גבול תורני נחווה אצלי כאיום על החירות, גם התשובה עלולה להיתפס כמנגנון שמחזיר אותי שוב אל אותם גבולות שאני מבקש לברוח מהם.

אבל לעיתים ההתנגדות אינה לתורה עצמה.

ייתכן שהאדם חיבר במשך השנים בין שמירת מצוות לבין לחץ, השפלה, כפייה, ביקורת או חוסר מקום לרצונותיו. ממילא כאשר הוא פוגש שוב את אותה מצווה, הוא אינו מגיב רק למצווה אלא לכל החוויות שנקשרו אליה.

כאן נדרשת הבחנה: מה אני באמת דוחה? את רצון ה', או חוויה כואבת שהתלבשה עליו?

לעיתים מתברר שמתחת לכל ההתנגדויות נמצא דווקא רצון פנימי אמיתי לחיים של תורה, אלא שהוא מכוסה בשכבות של כאב וחוויות קודמות.

עבודת האדם היא לברר מחדש את רצונו ולאפשר לעצמו לפגוש את התורה מתוך מקום נכון ובריא יותר.