טוען תוכן…
איך עובדים על מידת התאווה?
לפני שמנסים לצמצם, צריך לזהות.
מתי הרצון כבר אינו פשוט רצון?
במשך שבוע, בכל פעם שאתה מרגיש דחף חזק, עצור ושאל:
"אני רוצה – או שאני מרגיש שאני חייב?"
רשום את המקרה.
אוכל.
קנייה.
טלפון.
צפייה.
נוחות.
באיזה רגע היום הרגשתי שהרצון שלי נעשה דחוף מדי?
אתה מתחיל להבחין בין רצון רגיל לבין דחף שמצמצם את הבחירה.
תאווה אוהבת "עכשיו".
אחת הדרכים להחליש אותה היא ליצור מרווח.
כאשר עולה רצון שאינו דחוף, המתן עשר דקות לפני שאתה מממש אותו.
אם עדיין תרצה – תוכל לבחור.
המטרה אינה תמיד לוותר.
המטרה היא להוכיח לעצמך שאתה מסוגל להמתין.
האם היה היום רצון שהצלחתי לדחות מעט בלי להרגיש שאני מוכרח לספק אותו מיד?
פחות תחושת "אני חייב עכשיו".
לפעמים התאווה אינה מתחילה בדבר עצמו.
היא מתחילה במצב רגשי.
בכל פעם שמתעורר דחף, השלם:
"לפני שרציתי את זה, הרגשתי..."
שעמום.
עייפות.
לחץ.
עצבות.
בדידות.
איזה רגש היום הפעיל בי צורך בהנאה או גירוי?
אתה מתחיל לזהות שהרצון לא תמיד היה צורך אמיתי.
הרבה תאוות מתחילות משום שהדבר מול העיניים.
מאכל.
טלפון.
אפליקציה.
קנייה.
בחר טריגר אחד ושנה את הסביבה.
לא להשאיר חטיף מול העיניים.
להרחיק את הטלפון בזמן לימוד.
לכבות התראות.
לא להיכנס לאתר קניות בלי צורך.
איזה דחף היום נחלש פשוט משום ששיניתי את הסביבה?
פחות מאבקים פנימיים מפני שאינך מזמין את הניסיון בכל רגע.
לא תמיד העבודה היא לא להתחיל.
לפעמים היא לדעת להפסיק.
בחר תחום אחד ובכוונה עצור מעט לפני נקודת השובע המלא.
להשאיר מעט.
לסגור אחרי פרק אחד.
להפסיק לגלול בזמן שקבעת.
האם היום הצלחתי לעצור כאשר עדיין יכולתי להמשיך?
היכולת לומר "די" מתחזקת.
לא כל רצון הוא צורך.
לפני קנייה, אכילה נוספת או פעולה דומה, שאל:
"האם אני צריך את זה – רוצה את זה – או פשוט רגיל לקחת את זה?"
כמה דברים היום הגדרתי כצורך למרות שהיו רק רצון?
המילה "צריך" נעשית מדויקת יותר.
היכולת לומר לעצמנו "לא" נבנית בתרגילים קטנים.
פעם ביום בחר דבר קטן שאתה רוצה ואמור:
"לא הפעם."
לא דבר הכרחי.
משהו קטן.
הקינוח הנוסף.
בדיקה נוספת של הטלפון.
רכישה לא נחוצה.
על איזה רצון קטן אמרתי היום "לא" רק כדי לחזק את הבחירה שלי?
"לא" כבר לא מרגיש כמו אסון או הפסד גדול.
עבודת התאווה אינה מלחמה בכל הנאה.
המטרה היא שההנאה תישאר במקום הנכון.
כאשר אתה אוכל, שותה או נהנה מדבר, האט מעט.
שים לב לחוויה עצמה.
לא תוך כדי טלפון.
לא במהירות.
האם נהניתי היום מדבר בצורה מודעת, או רק חיפשתי עוד ועוד?
פחות כמות נדרשת כדי להרגיש סיפוק.
התאווה מבטיחה סיפוק.
כדאי לבדוק את ההבטחה.
אחרי סיפוק דחף, שאל:
איך אני מרגיש חמש דקות אחרי?
שעה אחרי?
האם זה באמת נתן לי את מה שציפיתי?
איזו הנאה היום הבטיחה הרבה ונתנה מעט?
אתה מתחיל לראות בצורה מציאותית יותר את כוח ההבטחה של התאווה.
במקום לראות כל תאווה כאויב, אפשר לראות אותה כהזדמנות.
כאשר עולה רצון לא הכרחי, אמור:
"הנה הזדמנות לתרגל בחירה."
גם אם בסוף תבחר ליהנות – עשה זאת לאחר החלטה.
האם היום בחרתי – או פשוט נסחפתי?
יותר פעולות נעשות מתוך החלטה מודעת.
התאווה תמיד מסתכלת על הבא.
ההסתפקות חוזרת למה שכבר יש.
בכל ערב כתוב שלושה דברים שבהם יש לך מספיק.
לא רק דברים שאתה מודה עליהם.
אלא ממש:
"בזה יש לי מספיק."
באיזה תחום היום הצלחתי להרגיש שיש לי די?
פחות תחושה מתמדת של חסר.
לפעמים האדם מוותר על דבר קטן לא משום שהנאה רעה – אלא משום שיש לו מטרה גדולה יותר.
לימוד.
בריאות.
משפחה.
שינה.
עבודה.
כאשר תאווה מתנגשת במטרה, שאל:
"מה חשוב לי יותר שעה מהיום?"
לא רק:
"מה נעים לי עכשיו?"
האם היום בחרתי פעם אחת בטוב גדול יותר על פני סיפוק רגעי?
הבחירות נעשות מחוברות יותר לערכים ארוכי טווח.
