טוען תוכן…
איך מתקנים את מידת השנאה?
לפני שמנסים לאהוב, צריך לדעת איפה קיימת השנאה.
לפעמים אנחנו רגילים כל כך לרגש שכבר איננו שמים לב אליו.
כתוב שמות של אנשים שכאשר אתה שומע אותם אתה מרגיש מיד:
מתח.
כעס.
רצון להתרחק.
אי־נוחות.
רצון להקטין.
אין צורך לעשות דבר עדיין.
רק לזהות.
האם היה היום אדם שעצם הנוכחות או האזכור שלו שינו לי את מצב הרוח?
אתה מתחיל לזהות את הרגש לפני שהוא יוצא בדיבור או בהתנהגות.
שנאה מתמשכת יכולה לטשטש את המקור.
עם הזמן אנחנו אומרים:
"הוא פשוט כזה."
אבל לעיתים הכול התחיל מאירוע מסוים.
בחר אדם אחד שאתה מחזיק נגדו רגש קשה.
כתוב:
מה האירוע הראשון שאני זוכר שפגע בי?
ואז:
מה קרה מאז שגרם לרגש להתחזק?
האם אני כועס היום על מה שקורה עכשיו – או ממשיך לחיות אירוע ישן?
אתה מתחיל להפריד בין ההיסטוריה לבין האדם כפי שהוא היום.
אדם עשה דבר רע.
זה לא אומר שכל האישיות שלו היא אותו מעשה.
במקום לומר:
"הוא אדם אנוכי",
כתוב:
"במקרה הזה הוא התנהג באנוכיות."
במקום:
"היא לא מתחשבת",
כתוב:
"באותו מצב הרגשתי שלא התחשבו בי."
האם היום הגדרתי אדם שלם לפי מעשה אחד או כמה מעשים?
השפה הפנימית שלך נעשית מדויקת יותר ופחות מוחלטת.
אירוע פוגע פעם אחת.
אבל אנחנו יכולים לפגוע בעצמנו ממנו מאה פעמים באמצעות שיחזור.
"מה הייתי צריך לומר לו..."
"איך הוא העז..."
"בפעם הבאה אני..."
כל שיחזור כזה מחזק את אותו מסלול רגשי.
כאשר אתה מזהה שאתה משחזר אירוע ישן שוב ושוב, אמור:
"כבר חשבתי על זה. עכשיו אני לא מוסיף עוד סיבוב."
והעבר את תשומת הלב לפעולה אחרת.
כמה זמן היום הקדשתי מחדש לאירוע שכבר נגמר?
האירוע עדיין קיים בזיכרון, אבל תופס פחות זמן ומקום.
הרבה שנאה בנויה מפרשנות.
"הוא עשה את זה דווקא."
"היא ידעה שזה יפגע בי."
"הוא ניסה להשפיל אותי."
אולי.
אבל אולי לא.
לפני שאתה קובע כוונה שלילית לאדם, שאל:
"מה אני יודע בוודאות – ומה אני רק מניח?"
אם הדבר חשוב, שקול לשאול אותו ישירות.
האם היום ייחסתי כוונה רעה בלי לדעת?
פחות רגשות חזקים נבנים על השערות בלבד.
התורה מצמידה את איסור השנאה למצוות התוכחה.
כאשר יש אפשרות לשיחה נכונה, לא תמיד כדאי לצבור.
בחר פגיעה אחת שניתן לדבר עליה בצורה בטוחה ומכבדת.
השתמש בנוסחה:
"כשקרה כך וכך, נפגעתי. חשוב לי להבין מה קרה ולנסות למנוע את זה בעתיד."
לא:
"אתה תמיד..."
האם יש אדם שאני כועס עליו על דבר שמעולם לא אמרתי לו?
פחות כעסים נשמרים במשך חודשים רק מפני שלא דיברת.
כאשר נפגענו יש פיתוי לספר לאחרים כדי לקבל אישור.
אבל הדבר עלול לקבע את השנאה.
לפני שאתה מספר על אדם שפגע בך, שאל:
"למה אני מספר?"
עצה?
תועלת?
או כדי שהשומע גם יכעס עליו?
אם אין תועלת אמיתית – אל תספר.
האם היום ניסיתי לגרום למישהו אחר לראות אדם כפי שאני רואה אותו?
הסכסוך נשאר ממוקד ואינו מתפשט לאחרים.
זהו מבחן עמוק מאוד.
האדם שאני לא אוהב נכשל.
מה אני מרגיש?
כאשר אתה שומע על קושי של אדם שאתה מסוכסך איתו, אל תגיב מיד.
אמור בלב:
"הכישלון שלו אינו התיקון שלי."
אם אפשר, התפלל שהדברים יסתדרו לו במקום שאינו פוגע באחרים.
האם היום נהניתי מעט מכישלונו של אדם בגלל היחסים בינינו?
פחות סיפוק פנימי כאשר האחר נפגע.
השנאה הופכת את האדם לדמות חד־ממדית.
עין טובה מחזירה מורכבות.
בחר אדם שקשה לך איתו.
מצא בו מעלה אחת אמיתית.
לא כדי למחוק את הפגיעה.
רק כדי לזכור שהוא יותר ממנה.
איזו מעלה יש באדם שאני רגיל לראות בו בעיקר חסרונות?
המבט נעשה פחות שחור־לבן.
שנאה יכולה להתבטא באמצעים שקטים:
לא לברך.
לא לענות.
לא להזמין.
לעכב.
לתת יחס יבש.
לפעמים כל אלה הם דרך לומר:
"עכשיו תרגיש מה עשית לי."
כאשר עולה רצון לעשות מעשה קר כלפי מישהו, שאל:
"אם לא הייתי פגוע ממנו, האם הייתי מתנהג כך?"
אם לא – בדוק האם זו ענישה.
האם היום פעלתי מתוך קור כדי לגרום למישהו להרגיש את הכעס שלי?
פחות התנהגויות עקיפות של נקמה.
הלב משפיע על המעשה.
אבל גם המעשה משפיע על הלב.
כלפי אדם שיש ביניכם מתח, בחר מעשה קטן שאינו מזויף:
לברך לשלום.
לענות בנימוס.
להחזיק דלת.
להעביר מידע נחוץ.
אין חובה להיות חברים.
המטרה היא להפסיק להזין עוינות.
האם עשיתי היום מעשה אחד שמנע מן השנאה לנהל את ההתנהגות שלי?
אתה מסוגל להתנהג נכון גם כשהרגש עדיין לא נעלם.
לפעמים השנאה נמשכת כי איננו יודעים להציב גבול.
אנחנו שוב נפגעים – ושוב כועסים.
בחר קשר שבו קיים דפוס בעייתי.
כתוב:
מה ההתנהגות שאינני מוכן לקבל?
מה הגבול שאני יכול להציב?
איך אפשר לומר אותו בלי נקמה?
לדוגמה:
"אני מוכן לדבר על הנושא, אבל לא כאשר מרימים עליי קול."
האם אני משתמש בשנאה במקום בגבול ברור?
פחות צורך בריחוק עוין משום שיש לך דרך בריאה לשמור על עצמך.
