מאת הרב אברהם סילברשטיין שליט"א24.8.2026תפילהזמן קריאה · 4 דקות
"בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלוֺקֵינוּ מֶלֶךְ הָעולָם, פּוקֵחַ עִוְרִים".
לאחר שלש הברכות בהן אנו מודים לה' על שברא אותנו בזהותנו הלאומית והגופנית, אנו מברכים ברכה זו שהינה החמישית מסדר ברכות השחר, על כח הראיה שנתן בנו. ברכה זו היא תחילתה של סדרת ברכות על כל המתנות הטובות שה' נתן לנו. ראיה, ביגוד, חופש, גו זקוף, אדמה יבשה, צרכי הגוף, הליכה יציבה, חוסן לאומי, תפארת לאומית, כח לעייפים, וחסדים לעם ישראל.
שאלה
מדוע ברכת 'פוקח עוורים' קודמת לכל הברכות האמורות? מהי מעלתה של מתנת הראיה על כל שאר המתנות הרבות שהעניק לנו הבורא?
א. סדר הברכות לא נקבע על פי מעלתן וחיוניותן דווקא, אלא על פי הסדר הכרונולגי של קימת האדם בבוקר. לאחר יקיצתו לקול קריאת התרנגול, הדבר הראשון שהוא עושה הינו פקיחת העינים [1].
ב. עיוור חשוב כמת, שנאמר (איכה ג ו) " במחשכים הושיבני כמתי עולם (נדרים סד ב). ללא מאור העינים אין חיינו נחשבים חיים, ועל כן מובן מאליו שברכה זו קודמת לכל.
ג. ללא יכולת ראיה חשוף אדם לסכנת חיים מתמדת. כבר הזהירה אותנו התורה (ויקרא יט יד) "לפני עוור לא תתן מכשול", ואף חיזקה איסור זה בקללת "ארור משגה עוור בדרך" (דברים כז יח).
ד. כתוספת לתשובות הקודמות, שנינו במדרש שוחר טוב (תהלים קמו ח): אין צער גדול ואין יסורים גדולים וקשים כעוורון עינים. למה הדבר דומה, למי שהיה מעביר משאות של גמלים ושל חמורים טעונים ועוברים בדרך. נתן על אחד מהם משא כבד השווה למשא כל שאר הגמלים והחמורים, וכן טען עליו את מזונותיהם של כולם. כאשר הגיע לעיר ציוה לפרוק תחילה חמור זה, לפי שהוא נושא עליו את המשא הכבד מכולם. כמו כן כאשר ירפא הקדוש ברוך הוא לעתיד לבוא את כל החולים ובעלי המום, ירפא תחילה את העוורים, שנאמר (תהלים שם) "ה' פוקח עוורים" [2].
ה. ראיה במובן הרחב כוללת גם את ראיית עיני הלב והשכל באור האמת. ברכת 'פוקח עוורים' כוללת גם את פקיחת העינים ביסודות האמונה ובתורה, כתפילת דוד המלך עליו השלום (תהלים קיט יח) "גל עיני ואביטה נפלאות מתורתך" [3].
ו. כל החלטה חשובה בחיים תקבע את גורלנו בחיים, והכרעה לא נכונה עלולה לגרום נזק בלתי הפיך בהמשך הדרך. כמאמר הפתגם "רבים ניחונו בחוש הראיה, אך רק למעטים יש חזון". לקבלת ההחלטה הראויה אין די בניתוח והערכת הנתונים הנכונים לרגע זה, אלא יש צורך בשקלול כל המצבים העתידיים. אנו מברכים את ה' על היכולת שנתן בנו לראות פני עתיד, ולקבל את ההחלטות הנכונות.
ז. בתוספת לתשובה הקודמת, כדי לקבל את החלטה הנכונה בחיים, יש צורך בראיית פני המציאות במבט של התורה. התורה שה' נתן לנו משמשת לנו כעינים, ועל כך אנו מברכים 'פוקח עוורים'.
ח. הראיה שאנו מברכים עליה ברכת 'פוקח עוורים' היא המפתח לכל המתנות המוזכרות בברכות שלאחריה. מה יתן לנו ומה יוסיף הביגוד המכובד והגו הזקוף, אם לא נוכל להבחין בהם בעינינו [4]?
ט. על פי פשוטם של הדברים, ברכת 'פוקח עוורים' אינה מכוונת לנס שה' עושה עם העוור ומחזיר לו את מאור עיניו, אלא לכל אדם באשר הוא. "הכל בחזקת סומין, עד שהקדוש ברוך הוא מאיר את עיניהם" (בראשית רבה נג יד). חסד ה' זה מלווה אותנו כל רגע בחיים, ומופיע בכל ראיה וראיה מחדש [5]. לפיכך מן הראוי לפתוח בברכה זו תחילה.
י. לחילופין, הברכה אכן מתייחסת לנס של פקיחת עיני העוורים, ומשום שהיא תופעה ניסית היא קודמת לשאר הברכות.
יא. קוצר הראיה הינו מטאפורה לגלות המשולה לחושך. אנו מברכים את ה' על כך שגם בגלות הוא פוקח את עינינו להביט נכוחה על העתיד, ולכל הפחות להבין את סיבותיה, ואת התועלת שיש בה.
[1] מעיקר דין הגמרא (ברכות ס ב) אכן יש לברך כל ברכה בשעת מימושה, בשמוע קול התרנגול 'הנותן לשכוי בינה', בפקיחת העינים' 'פוקח עוורים', בלבישת הבגדים 'מלביש ערומים', וכן הלאה. אך המנהג הוא לברך אותן ברציפות לפני התפילה.
[2] אמנם סדר הדברים שם אינו כסדר ברכות השחר. תחילה נאמר שם (פסוק ז) "ה' מתיר אסורים', ורק לאחר מכן "ה' פוקח עוורים, ה' זוקף כפופים".
[3] כן מבואר מהמשך דברי המדרש (שם): ומי הן העוורים? הדורות האלו שהולכים בתורה כעוורים, שנאמר (ישעיה נט י) "נגששה כעורים קיר (ישעיה נט י). כולם קוראים ואין יודעים מה הם קוראים, שונים ואין יודעים מה הם שונים. אבל לעתיד לבוא אז "תפקחנה עיני עוורים". (שם לה ה).
[4] אמנם אין בתשובה זו כדי ליישב את הקדמת ברכת 'פוקח עוורים' לברכת 'מתיר אסורים', אך די בה כדי ליישב את לשון הכתוב בתהלים (רמו ח) "ה' פוקח עוורים, ה' זוקף כפופים", ואכן ברכת 'מתיר אסורים' נזכרת שם קודם לכן בפסוק שלפניו. יתכן לפרש בסדר הכתובים, 'מתיר אסורים' הוא רמז לפדות מהגלות. כל זמן שאנו נתונים בחשכת הגלות הננו כמגששים באפילה. רק לאחר שיפדנו ה' מהגלות נזכה ל'פוקח עוורים'.
[5] בכך היא דומה לברכת 'זוקף כפופים' המתחדשת כל יום, שהרי מדי בוקר בבוקרו זוקף האדם את קומתו מחדש. ואכן בתהלים (שם) נסמך שבח 'זפוקח עוורים' לשבח 'זוקף כפופים'.
