תָּדִיר וְשֶׁאֵינוֹ תָּדִיר – תָּדִיר קוֹדֵם כלל בהלכה, שכאשר מזדמנות לאדם שתי מצוות, אחת שמקיימים אותה לעיתים קרובות ואחת שאינה תדירה, מקדימים את המצווה התדירה. דין זה נלמד מדיני הקרבנות, שבהם קרבן התמיד, הקרב בכל יום, הוקדם לקרבן המוסף. לדוגמה, בראש חודש שחל בשבת קוראים תחילה בפרשת השבוע ואחר כך בקריאת ראש חודש, משום שקריאת פרשת השבוע תדירה יותר.
תּוֹךְ כְּדֵי דִּיבּוּר שיעור זמן קצר ביותר, הנדרש לאמירת המילים "שלום עליך רבי". בתוך שיעור זמן זה נחשב הדיבור החדש כהמשך לדיבור הקודם. לכן, במקרים מסוימים, אדם יכול לחזור בו מדבריו או לתקן את דבריו בתוך שיעור זה.
תּוֹלָדָה מלאכה או פעולה הדומה לאב מלאכה. יש תולדה הדומה לאב בתכלית המלאכה ויש הדומה לו באופן עשייתה. מבחינת איסור מלאכה בשבת, תולדה אסורה מן התורה כמו האב שממנו היא נלמדת.
תּוֹסֶפֶת שְׁבִיעִית הזמן שמוסיפים על שנת השמיטה, ובו נאסרות עבודות מסוימות בקרקע עוד קודם תחילת שנת השמיטה. בזמן שבית המקדש היה קיים נהגה תוספת שביעית מדין הלכה למשה מסיני, וחכמים הרחיבו אותה במקרים מסוימים. בזמן הזה רוב דיני תוספת שביעית אינם נוהגים כפי שנהגו בזמן המקדש.
תּוֹסֶפֶת שַׁבָּת הזמן שמוסיפים מחול על הקודש בכניסת השבת וביציאתה. מצווה להקדים את כניסת השבת ולא לאחר את יציאתה, ובזמן תוספת שבת חלים דיני השבת בהתאם לדיני התוספת.
תְּחוּם שַׁבָּת הגבול ההלכתי שמחוץ לו אסור לאדם לצאת בשבת. עיקר תחום שבת הוא אלפיים אמה ממקום שביתתו. באמצעות עירוב תחומין ניתן במקרים מסוימים לקבוע את מקום השביתה בנקודה אחרת ולהרחיב את כיוון ההליכה המותר.
תִּיקּוּן הַגֶּשֶׁם אוסף פיוטים ובקשות הנאמרים לפני תפילת מוסף בשמיני עצרת, לציון המעבר מתקופת בקשת הטל לתקופת בקשת הגשמים. בקהילות שונות נוסח התיקון ומנהגו שונים.
תִּיקּוּן הַטַּל אוסף פיוטים ובקשות הנאמרים לפני תפילת מוסף ביום טוב ראשון של פסח, לציון המעבר מבקשת הגשמים לבקשת הטל.
תִּיקּוּן חֲצוֹת סדר של מזמורי תהילים, קינות ופסוקים הנאמר בחצות הלילה או לאחר חצות, ובו מתאבלים על חורבן בית המקדש ומצטערים על גלות השכינה. תיקון חצות נחלק לתיקון רחל ולתיקון לאה, ובימי בין המצרים נוהגים להדגיש את ענייני האבלות על החורבן.
תִּיקּוּן לֵיל שָׁבוּעוֹת סדר לימוד הנוהגים לומר בליל חג השבועות, שבו נשארים ערים כל הלילה ועוסקים בתורה. הסדר כולל קטעים מן התורה, הנביאים והכתובים, משנה, ולעיתים גם קטעי גמרא, זוהר ותרי"ג מצוות.
תִּיקּוּן לֵיל הוֹשַׁעְנָא רַבָּה סדר לימוד ותפילות הנאמרים בליל הושענא רבה, הכולל לימוד תורה, קריאת משנה תורה וסדרים מיוחדים על פי מנהגי הקהילות.
תְּלָתָא דְּפּוּרְעֲנוּתָא שלוש השבתות שבין שבעה עשר בתמוז לתשעה באב, שבהן קוראים הפטרות העוסקות בפורענות, בתוכחה ובחורבן. שלוש הפטרות אלו הן "דברי ירמיהו", "שמעו דבר ה'" ו"חזון ישעיהו".
תַּעֲנִית אֶסְתֵּר יום צום החל בי"ג באדר, זכר לתענית שהתענו היהודים בימי מרדכי ואסתר קודם שנלחמו באויביהם. כאשר פורים חל ביום ראשון, מקדימים את התענית ליום חמישי. הצום נמשך מעלות השחר עד צאת הכוכבים.
תַּעֲנִית בה"ב ימי צום הנוהגים בקהילות רבות בימים שני, חמישי ושני שלאחר חג הפסח וכן לאחר חג הסוכות. הצומות נועדו, בין השאר, לתפילה ולכפרה לאחר תקופת החג, ונוהגים בהם גם אמירת סליחות לפי מנהג המקום.
תַּעֲנִית בְּכוֹרוֹת הצום הנוהג בערב פסח אצל בכורות, זכר לנס שבו ניצלו בכורי ישראל ממכת בכורות במצרים. כיום נהוג במקומות רבים להשתתף בסיום מסכת ובסעודת מצווה, ובכך להיפטר מן הצום.
תַּעֲנִית דִּיבּוּר קבלה או הנהגה של הימנעות מדיבורי חול למשך זמן מסוים, תוך עיסוק בתורה, תפילה ודברי קדושה. יש הנוהגים בתענית דיבור כסדר של התחזקות וכפרה.
תַּעֲנִית חֲלוֹם צום שאדם מקבל על עצמו בעקבות חלום רע, מתוך חשש שהחלום מבשר רעה ורצון להתפלל ולשוב בתשובה. דיני תענית חלום מורכבים, ובמקרים מסוימים ניתן לצום אפילו בשבת, ולאחר מכן יש דיני תענית לתענית.
תַּעֲנִית צִיבּוּר יום שבו הציבור מתענה ומתפלל בשל צרה או מאורע קשה. בתעניות ציבור מוסיפים תפילות מיוחדות, סליחות, קריאת התורה וענייני תפילה נוספים לפי סוג התענית.
תַּעֲנִית יָחִיד צום שאדם מקבל על עצמו באופן אישי, שלא במסגרת צום ציבורי. דיניו תלויים בסיבת התענית, בקבלתה ובזמן שבו היא מתקיימת.
תְּפִילַּת הַשְּׁלָ"ה תפילה שחיבר השל"ה הקדוש, רבי ישעיה הלוי הורוביץ, עבור האדם להתפלל על בניו ובני ביתו שיזכו לתורה, ליראת שמים ולמידות טובות. רבים נוהגים לאומרה בערב ראש חודש סיוון, זמן שנחשב מסוגל לתפילה על חינוך הילדים.
תַּעֲשֶׂה וְלֹא מִן הֶעָשׂוּי כלל בהלכה שלפיו מצווה שצריכה להיעשות בידי אדם אינה מתקיימת כאשר הדבר נעשה מאליו או שלא לשם המצווה, באופן שנחשב "מן העשוי". לדוגמה, סכך שנפל מאליו על הסוכה אינו נחשב בהכרח לסכך כשר, ויש צורך לעשות את פעולת הסיכוך באופן הראוי לשם מצוות סוכה.
תְּפִילַּת הֲבִינֶנּוּ תפילה מקוצרת המהווה תמצית של ברכות הבקשה שבתפילת שמונה עשרה. חכמים תיקנו אפשרות להתפלל נוסח זה בנסיבות מסוימות, בעיקר כאשר יש צורך לקצר בתפילה.
תְּפִילַּת הַדֶּרֶךְ תפילה הנאמרת על ידי היוצא לדרך, ובה בקשה מהקב"ה שישמור עליו מכל סכנה ויוליכו לשלום ויחזירו לשלום. אומרים אותה בדרך כלל כאשר מדובר בנסיעה או הליכה שיש בה שיעור דרך המחייב תפילת הדרך לפי ההלכה.
תְּפִילַּת וָתִיקִין תפילה שבה משתדלים לסיים את קריאת שמע סמוך להנץ החמה ולהתחיל מיד לאחר מכן את תפילת העמידה, כדי לסמוך גאולה לתפילה ולהתפלל את העמידה עם הנץ החמה. המתפללים בדרך זו נקראים "ותיקין".
תְּפִלַּת חוֹבָה תפילה שחייב אדם להתפלל כחלק מסדר התפילות הקבוע. תפילות החובה העיקריות הן שחרית, מנחה וערבית.
תְּפִילַּת מֵעֵין שֶׁבַע תפילה הנאמרת בליל שבת לאחר תפילת העמידה. היא כוללת מעין חזרת הש"ץ של שבע ברכות תפילת שבת, ונועדה, בין היתר, לתקנת המתפללים שהיו מתעכבים בתפילה.
תְּפִילַּת נְדָבָה תפילת עמידה שאדם מתפלל מרצונו כתפילת רשות, מעבר לתפילות החובה. לפי ההלכה, אין מתפללים תפילת נדבה אלא כאשר האדם מסוגל לחדש בה דבר, כלומר להוסיף בקשה או כוונה חדשה.
תְּפִילַּת נְעִילָה התפילה החמישית והמסיימת את סדר תפילות יום הכיפורים. היא נאמרת לקראת סוף היום, בזמן המיוחד של נעילת שערי שמים, ובה מודגשת בקשת הסליחה, החתימה והקבלה לעתיד.
תְּפִילָּה קְצָרָה נוסח תפילה שתיקנו חז"ל למי שנמצא במקום סכנה ואינו יכול להתפלל תפילה רגילה. המתפלל מבקש מהקב"ה את צורכי האדם ואת הצלתו, וכאשר מגיע למקום יישוב חוזר ומתפלל תפילה רגילה לפי דיני תפילה.
תְּפִילַּת הָעֲמִידָה / תְּפִילַּת שְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה תפילת העמידה המרכזית. בימות החול יש בה תשע עשרה ברכות, המחולקות לשלוש ברכות של שבח, ברכות אמצעיות של בקשה ושלוש ברכות של הודאה. השם "שמונה עשרה" נשאר אף לאחר שנוספה ברכת המינים.
תְּפִילַּת תַּשְׁלוּמִין תפילה נוספת הנאמרת כדי להשלים תפילת חובה שהאדם החסיר בשוגג או באונס. התשלומין נאמרים בתפילה הסמוכה בלבד. לדוגמה, מי שלא התפלל שחרית יכול להשלים את תפילת שחרית במנחה.
תְּפִילִּין דְּרָבֵּנוּ תָּם תפילין שבהן סדר ארבע פרשיות התפילין הוא כשיטת רבנו תם. הסדר שונה מסדר הפרשיות שבתפילין של רש"י. מעיקר הדין נוהגים להניח תפילין של רש"י, ויש הנוהגים להניח גם תפילין של רבנו תם.
תְּקִיעוֹת דְמִיוֹשֵׁב התקיעות הנאמרות בראש השנה לפני תפילת מוסף. הן נקראות "דמיושב" משום שמעיקר הדין ניתן לשומען בישיבה, אף שבפועל יש מנהגים שונים לגבי אופן העמידה של התוקע והשומעים.
תְּקִיעוֹת דִּמְעוֹמָּד התקיעות הנאמרות במהלך חזרת הש"ץ של תפילת מוסף בראש השנה, על סדר ברכות מלכויות, זכרונות ושופרות. הן נקראות "דמעומד" משום שהן קשורות לתפילת העמידה.
תְּקִיעוֹת רְשׁוּת התקיעות שנהגו לתקוע בשופר בחודש אלול כדי לעורר את הציבור לתשובה. תקיעות אלו אינן תקיעות החובה של ראש השנה. בערב ראש השנה נהגו שלא לתקוע כדי להבדיל בין תקיעות הרשות לתקיעות החובה.
תְּקִיעַת כַּף לחיצת יד המשמשת במנהגים מסוימים כביטוי להסכמה, התחייבות או קבלת התחייבות בין שני אנשים. במקורות ובמנהגים שונים עשויה להיות לתקיעת כף משמעות של התחייבות.
תַּקָּנַת הַשָּׁבִים תקנה שתיקנו חז"ל כדי להקל על אדם שרוצה לשוב בתשובה ולהשיב גזילה, כאשר השבת החפץ עצמו כרוכה בהפסד גדול או בהריסת מבנה. במקרים מסוימים תיקנו שישיב לנגזל את דמי הגזילה במקום להרוס את המבנה ולהחזיר את החפץ עצמו.
תַּרְגּוּם אוּנְקְלוֹס התרגום הארמי של התורה שחיבר אונקלוס. תרגום זה התקבל בישראל כחלק מרכזי בלימוד פרשת השבוע, ובמסגרת מצוות שניים מקרא ואחד תרגום קוראים את הפרשה עם תרגום אונקלוס.
תַּרְגּוּם הַשִּׁבְעִים תרגום התורה ליוונית שנעשה בימי בית המקדש השני על פי פקודת תלמי המלך. לפי חז"ל, שבעים ושניים חכמים תרגמו את התורה בנפרד זה מזה, ובאופן מופלא יצאו התרגומים זהים במקומות מסוימים.
תְּרוּמָה גְּדוֹלָה התרומה שמפריש בעל התבואה או הפירות מן היבול ונותן לכהן. מן התורה אין לה שיעור קבוע, וחיטה אחת יכולה לפטור את כל הכרי, אך חכמים קבעו שיעורים מקובלים: עין יפה – אחד מארבעים, עין בינונית – אחד מחמישים, ועין רעה – אחד משישים. בזמן הזה מפרישים תרומה ואינה נאכלת, מפני שאין אנו בחזקת טהרה.
תְּרוּמַת מַעֲשֵׂר החלק שהלוי מפריש מתוך המעשר הראשון שקיבל מישראל ונותן לכהן. שיעורה הוא עשירית מן המעשר, כלומר מאית מכלל היבול המקורי.
תְּרֵי עֲשַׂר אחד מספרי התנ"ך, הכולל שנים עשר ספרי נביאים קצרים שנקבצו יחד לספר אחד, כדי שלא יאבדו הספרים הקטנים.
תַּרְיָ"ג מִצְווֹת כלל המצוות שנצטוו בהן ישראל בתורה, שמספרן לפי מניין חז"ל והראשונים הוא 613: 248 מצוות עשה ו-365 מצוות לא תעשה.
תֵּשְׁבוּ כְּעֵין תָּדוּרוּ הכלל שנאמר במצוות סוכה: "בסוכות תשבו שבעת ימים", ודרשו חז"ל "תשבו כעין תדורו". כלומר, הסוכה צריכה לשמש את האדם במידה הדומה לביתו, ובדברים שרגיל לעשות בבית יעשה בסוכה, כאשר הדבר מתאים לכבוד הסוכה.
תַּשְׁלִיךְ תפילה ומנהג הנוהגים בראש השנה, בדרך כלל ביום הראשון, ליד מקור מים כגון ים, נהר או באר. אומרים פסוקים העוסקים בבקשת סליחה ובהשלכת החטאים, ובראשם הפסוק "ותשליך במצולות ים כל חטאתם". המנהג מבטא את הרצון להשליך מעל האדם את חטאיו ולשוב בתשובה.
תַּשְׁלוּמֵי אַרְבָּעָה וַחֲמִישָּׁה חיוב המוטל על גנב שגנב שור או שה ולאחר מכן טבחו או מכרו. על שור משלם הגנב פי חמישה מערכו, ועל שה פי ארבעה.
תַּשְׁלוּמֵי כֶּפֶל חיוב המוטל על גנב שנתפס בגניבתו, לשלם לנגנב פי שניים משווי החפץ שגנב, בהתאם לדיני התורה.
תַּשְׁלוּמֵי נְזִיקִין חמשת התשלומים שאדם עשוי להתחייב בהם כאשר הזיק אדם אחר: נזק, צער, ריפוי, שבת ובושת. כל תשלום מתייחס להיבט אחר של הנזק שנגרם לנפגע.
תִּשְׁעָה בְּאָב יום צום ואבל על חורבן בתי המקדש ועל אסונות נוספים שאירעו לישראל ביום זה. הצום מתחיל בשקיעת החמה בערב תשעה באב ונמשך עד צאת הכוכבים למחרת. נוהגים בו חמשת העינויים: איסור אכילה ושתייה, רחיצה, סיכה, נעילת הסנדל ותשמיש המיטה, וכן דיני אבלות נוספים. בלילה קוראים את מגילת איכה.
תִּשְׁעַת הַיָּמִים תשעת הימים שמראש חודש אב ועד תשעה באב, שבהם ממעטים בשמחה ונוהגים מנהגי אבלות על חורבן בית המקדש. מנהגי האבלות משתנים בין הקהילות ובין התקופות, וכוללים בין היתר הימנעות מאכילת בשר ויין, מכביסה ומדברים נוספים.
תשר"ת ראשי תיבות של תקיעה, שברים, תרועה, תקיעה. זהו אחד משלושת סדרי התקיעות הנוהגים בראש השנה, ונועד לצאת ידי השיטות השונות בהגדרת קול התרועה.
תְּשׁוּבָה חזרה מחטא ומדרך שאינה ראויה אל דרך התורה והמצוות. עיקרי התשובה כוללים עזיבת החטא, חרטה, וידוי וקבלה לעתיד שלא לחזור על החטא. במצוות שבין אדם לחברו יש צורך גם בפיוס הנפגע ובהשבת הממון או תיקון הנזק.
תְּשׁוּבַת הַמִּשְׁקָל דרך תשובה שבה אדם מקבל על עצמו תיקונים וסיגופים או מאמצים מיוחדים כנגד החטא שעשה, לפי הדרכת רבותיו. עניינה להעמיק את החרטה והתיקון, אך אין היא תחליף לעיקרי התשובה.
תְּפִילַּת הַפַּרְנָסָה כינוי לתפילות ובקשות שנוהגים לומר על פרנסה טובה, ברווח ובכבוד. קיימים נוסחים ומנהגים שונים בקהילות ישראל, ואין מדובר בתפילה אחת מחייבת בנוסח אחיד.
תְּפִילַּת רַבִּי נְחוּנְיָא בֶּן הַקָּנָה תפילה הנאמרת קודם ואחרי לימוד תורה במסורת חז"ל, ובה הודאה לה' על הזכות לעסוק בתורה ובקשה שלא תצא תקלה מתחת יד הלומד.
תְּפִילָּה בְּצִיבּוּר תפילה הנאמרת במניין של עשרה מישראל. תפילה בציבור כוללת מעלות ודינים מיוחדים, ובהם קדיש, קדושה וחזרת הש"ץ.
תְּפִילַּת לָחַשׁ תפילת העמידה הנאמרת בלחש על ידי כל אחד מהמתפללים. לאחר תפילת הלחש חוזר שליח הציבור על התפילה בקול בחזרת הש"ץ, במקומות שבהם נוהגת חזרת הש"ץ.
