טוען…
טוען תוכן…
"וַיִּקְרָא אֵלָיו מַלְאַךְ ה' מִן הַשָּׁמַיִם וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם אַבְרָהָם... אַל תִּשְׁלַח יָדְךָ אֶל הַנַּעַר" (בראשית כב, יא–יב).
מסופר על רבי רפאל זיסקינד הכהן, שכיהן כרב בהמבורג והיה מתלמידיו הקרובים של הגר"א, שביקשו ממנו לחתום על כתב חרם נגד תנועת החסידות.
ניסו לשכנע אותו ואמרו: הרי גם הגאון מווילנא, שהוא "כמלאך ה' צבאות", חתם על כתב החרם.
השיב להם הרב: אכן, הגאון מווילנא הוא גדול הדור וכמלאך ה'. אבל הבה נתבונן בעקדה.
כאשר הקב"ה רצה לעצור את אברהם מלשחוט את יצחק, הוא שלח מלאך: "ויקרא אליו מלאך ה' מן השמים... אל תשלח ידך אל הנער."
אך כאשר הקב"ה ציווה את אברהם להעלות את יצחק, הוא דיבר אליו בעצמו: "והאלוקים ניסה את אברהם ויאמר אליו..."
המסר הוא: כדי לחוס על אדם, אפשר להסתפק אפילו בדברי מלאך. אבל כדי לפגוע באדם, לנדות אדם או להחרים אדם, אין די בכך ש"שמענו" הוראה. צריך בירור עמוק, אחריות וזהירות גדולה.
הגישה היהודית מלמדת אותנו עד כמה צריך להיזהר כאשר מדובר בפגיעה באדם אחר.
