טוען…
טוען תוכן…
תשובה:
לחולה שאין בו סכנה, מעיקר הדין יש מקום להקל בתרופה מרה שאינה ראויה לאכילה. אולם מי שמתהלך כבריא ונוטל אותה רק למיחוש קל, צריך להקפיד על כשרותה.
הסבר: ילקוט יוסף מחלק בין חולה ממש לבין אדם בריא שנוטל תרופה רק למחוש בעלמא.
דוגמה: אדם חולה שזקוק לסירופ מר שאין החיך נהנה ממנו, יש לו על מה לסמוך במקום שאין חלופה כשרה. לעומת זאת, אדם בריא יחסית שלוקח אותו רק לאי־נוחות קלה צריך לברר את הכשרות.
מקורות: ילקוט יוסף ח"ג, דיני ברכת המזון וברכות עמ' תלה, סימן רד סעיף יא.
