טוען…
טוען תוכן…
עבודת המידות – להכיר את עצמנו, לתקן ולהתקדם
אדם יכול ללמוד תורה, לקיים מצוות ולהקפיד על פרטי ההלכה, ובכל זאת לגלות שבתוך חיי היום־יום הוא מתמודד שוב ושוב עם כעס, קנאה, גאווה, רגישות לכבוד, עצלות, חוסר סבלנות או קושי לוותר.
כאן נכנסת עבודת המידות.
עבודת המידות היא העבודה הפנימית של האדם על אופיו ועל תגובותיו: כיצד הוא חושב, כיצד הוא מגיב, מה מכעיס אותו, מה פוגע בו, במה הוא מקנא, כיצד הוא מתייחס לאחרים, כיצד הוא מקבל ביקורת, האם הוא יודע לוותר, האם הוא שמח בחלקו, והאם הוא מסוגל לשלוט ברגשותיו במקום שהרגשות ישלטו בו.
חז"ל וספרי המוסר הקדישו מקום עצום לעבודת המידות, מפני שהמידות אינן פרט צדדי בעבודת ה'. הן משפיעות כמעט על כל תחום בחייו של האדם: על שלום הבית, חינוך הילדים, היחסים עם חברים, מקום העבודה, בית הכנסת, לימוד התורה ואף על קיום המצוות עצמן.
אדם כעסן עלול לומר דברים שיתחרט עליהם. אדם גאוותן מתקשה להודות שטעה. אדם קנאי מתקשה לשמוח בהצלחת חברו. אדם הרודף אחר כבוד נפגע כאשר אינו מקבל את היחס שציפה לו. אדם עצלן יודע היטב מה עליו לעשות – ובכל זאת דוחה אותו שוב ושוב.
לכן תיקון המידות איננו עיסוק תיאורטי. זוהי עבודה מעשית מאוד.
קל יחסית לקרוא על מידת הכעס ולהסכים שכעס הוא דבר מזיק. העבודה האמיתית מתחילה כאשר מישהו אומר לנו דבר שאיננו רוצים לשמוע.
קל לקרוא על ענווה. קשה יותר להישאר רגועים כאשר מישהו אחר מקבל את הכבוד שחשבנו שמגיע לנו.
קל לדבר על ויתור. קשה הרבה יותר לוותר ברגע שבו אנחנו בטוחים לחלוטין שאנחנו צודקים.
לכן מטרת עבודת המידות אינה רק לדעת איזו מידה טובה ואיזו מידה רעה, אלא ללמוד לזהות כיצד המידה פועלת אצלי, בתוך המצבים הקטנים של החיים.
לעיתים דווקא שם נמצאת העבודה הגדולה ביותר.
אחד היסודות החשובים בעבודת המידות הוא שלא תמיד נכון להסתכל על כל מידה בצורה שטחית של "טוב" או "רע".
לדוגמה, גאווה היא מידה מסוכנת מאוד, אך אדם גם אינו אמור לחשוב שאין בו שום מעלה. עליו להכיר בכוחות שקיבל ולהשתמש בהם לטובה.
ענווה היא מעלה גדולה, אך ענווה אינה חולשה ואינה מחייבת את האדם לוותר על האמת.
כעס הוא מסוכן, אבל לעיתים צריך להביע בתקיפות שאי אפשר לקבל התנהגות מסוימת – בלי לאבד שליטה פנימית.
שתיקה היא מעלה, אך יש מצבים שבהם דווקא החובה היא לדבר.
וכך כתב בעל "אורחות צדיקים" פעמים רבות לאורך ספרו: לכל כוח באדם יש דרך נכונה להשתמש בו, ועבודת האדם היא ללמוד להנהיג את מידותיו במקום שהן ינהיגו אותו.
לעיתים אדם חושב שהבעיה שלו היא כעס, בעוד ששורש הכעס הוא בכלל גאווה.
הוא אינו כועס רק מפני שמישהו עשה משהו לא נכון, אלא מפני שהוא מרגיש:
"איך הוא העז לדבר אליי כך?"
לפעמים אדם חושב שהוא עצוב משום שלא הצליח, אבל בעומק הוא נפגע מכך שמישהו אחר הצליח יותר ממנו.
לפעמים אדם משוכנע שהוא "עומד על האמת", כאשר למעשה קשה לו מאוד להודות שטעה.
ולפעמים אדם אומר שהוא "עניו", אבל באמת הוא חושש לקחת אחריות ולהשתמש בכוחות שניתנו לו.
לכן בעבודת המידות חשוב לא להסתפק במה שנראה מבחוץ. צריך לנסות לזהות מה מתרחש בלב.
מידה אחת מולידה פעמים רבות מידה אחרת.
גאווה יכולה להוליד כעס: אם אני חושב שמגיע לי יחס מיוחד, כל פגיעה בכבודי מרגיזה אותי.
גאווה יכולה להוליד קנאה: אם חשוב לי להיות מעל האחר, קשה לי לראות אותו מצליח.
קנאה יכולה להוליד שנאה.
כעס יכול להוליד מחלוקת.
עצלות יכולה לגרום להזנחת מצוות ומטלות.
ומאידך, מידה טובה אחת יכולה לסייע לתקן כמה מידות אחרות.
ענווה מרגיעה את הצורך בכבוד.
עין טובה מחלישה קנאה.
סבלנות מחלישה כעס.
זריזות מתקנת עצלות.
שמחה בחלקו מסייעת כנגד קנאה ותאווה.
זו אחת הסיבות שנכון ללמוד את המידות בסדר המחבר בין הבעיה לבין המידה המתקנת אותה:
גאווה ← ענווה
כעס ← סבלנות וויתור
קנאה ← עין טובה
שנאה ← אהבה
עצלות ← זריזות
עצבות ← שמחה
אחת הטעויות בעבודת המידות היא הרצון להשתנות בבת אחת.
אדם קורא מאמר על כעס ומחליט:
"מהיום אני לעולם לא כועס."
החלטה כזאת בדרך כלל אינה מחזיקה מעמד זמן רב.
תיקון אמיתי נעשה בהדרגה.
במקום להחליט "אני לא כועס יותר", אפשר לקבל החלטה קטנה:
כאשר אני כועס – איני מגיב מיד.
או:
פעם אחת ביום, כאשר מישהו מעצבן אותי, אשתוק עשר שניות לפני שאענה.
כך האדם הופך רעיון רוחני לתרגול מעשי.
לאט לאט, ההרגל החדש נעשה חלק ממנו.
לכל מידה שנלמד במדור "מידה למעשה" יהיו ארבעה חלקים מרכזיים:
נבין מהי המידה באמת, מה השורש שלה ומה אומרים עליה חז"ל וספרי המוסר.
נביא מצבים פשוטים ומוכרים מחיי היום־יום.
לא רק "אדם גאוותן", אלא:
האם קשה לי להודות שטעיתי?
האם אני נעלב כשלא נותנים לי כבוד?
האם אני מסוגל לשמוח כשאדם אחר מצליח?
האם אני מסוגל לומר "אני לא יודע"?
נביא עצות ודרכי עבודה מתוך ספרי המוסר וננסה להפוך אותן לצעדים קטנים שאפשר לבצע בפועל.
בסוף כל מידה נציג שאלות ומקרים שבהם האדם יכול לבדוק את עצמו.
לא כדי לשפוט את עצמו, אלא כדי להכיר את המקום שבו נמצאת העבודה שלו.
ייתכן שאדם לעולם לא ירגיש ש"השלים" את עבודת המידות.
אבל אפשר לראות התקדמות.
פעם הייתי מתפרץ מיד – והיום אני מצליח לעצור.
פעם הייתי נעלב יומיים – והיום אני מצליח לשחרר אחרי שעה.
פעם לא יכולתי להודות בטעות – והיום אני מסוגל לומר "אתה צודק".
פעם הצלחתו של האחר הפריעה לי – והיום אני מצליח לפרגן.
פעם דחיתי כל מטלה – והיום אני מתחיל אותה מיד.
אלו אינם דברים קטנים.
זוהי בדיוק עבודת המידות.
המטרה במדור "מידה למעשה" אינה להפוך את לימוד המוסר לעוד חומר שקוראים ושוכחים.
המטרה היא לעצור לרגע מול עצמנו.
ללמוד.
להבין.
לזהות.
ולנסות לשנות דבר אחד קטן.
כי בסופו של דבר, עבודת המידות אינה מתרחשת רק בבית המדרש.
היא מתרחשת בבית, בכביש, בעבודה, בתור, בוויכוח, בזמן לחץ, כשמישהו פוגע בנו וכשמישהו אחר מצליח.
שם מתגלה מי מנהל את מי:
האם המידות מנהלות אותנו – או שאנחנו לומדים לנהל אותן.