מידת התאווה | כשהרצון מפסיק לשרת אותנו ומתחיל לנהל אותנו
מהי תאווה?
תאווה היא רצון חזק להנאה, נוחות, סיפוק או השגה מסוימת.
האדם רוצה לאכול.
לקנות.
ליהנות.
לנוח.
לחוות.
להשיג.
להרוויח.
לקבל עוד.
עצם הרצון אינו דבר שלילי.
הקב"ה ברא את האדם עם רצונות וצרכים, והם חלק טבעי מן החיים.
הבעיה מתחילה כאשר הרצון מפסיק להיות כלי שהאדם מנהל – והופך לכוח שמנהל את האדם.
כאשר אני יודע שלא נכון לעשות דבר מסוים, אבל אומר לעצמי:
"אני חייב."
כאשר הספיק לי דבר אחד – ואני כבר חושב על הבא.
כאשר ההנאה של אתמול הופכת לדרישה של היום.
כאשר קשה לי לומר לעצמי:
"די."
זו כבר עבודת מידת התאווה.
הרמח"ל, במסילת ישרים, מונה את התאווה בין המכשולים הגדולים של האדם ומסביר שהמשיכה אחר הנאות העולם עלולה להסיח את הדעת מן העיקר ולשעבד את האדם לדבר שהוא עצמו היה אמור לשלוט בו.
התאווה אינה נמצאת רק באוכל
כאשר מדברים על תאווה, המחשבה הראשונה היא לעיתים אכילה.
אבל התאווה רחבה הרבה יותר.
אפשר להתאוות לכסף.
לקניות.
לנוחות.
לשינה.
לבידור.
לחדשות.
לטלפון.
להכרה.
לחוויות.
לחידושים.
לרכוש.
להצלחה.
אפילו לידיעה מתמדת של "מה חדש".
המכנה המשותף הוא אחד:
קשה לי להיות בלי הדבר שאני רוצה עכשיו.
ההבדל בין רצון לתאווה
רצון אומר:
"אני רוצה."
תאווה אומרת:
"אני חייב."
רצון מאפשר בחירה.
תאווה מצמצמת אותה.
רצון יכול להמתין.
תאווה דורשת סיפוק מיידי.
רצון יודע לומר:
"לא עכשיו."
תאווה אומרת:
"פעם אחת לא נורא."
לכן העבודה אינה למחוק רצונות.
אלא להחזיר את הבחירה לתוך הרצון.
תאווה פועלת דרך הבטחה
התאווה תמיד מבטיחה:
"אם תשיג את זה – תהיה מרוצה."
אבל לעיתים קרובות, זמן קצר לאחר שהאדם משיג – מתעורר רצון חדש.
המאכל נאכל.
הפריט נקנה.
החוויה הסתיימה.
והמוח כבר מחפש את הדבר הבא.
זו אחת המלכודות:
התאווה מבטיחה סיפוק קבוע באמצעות דבר זמני.
איך תאווה נראית בחיי היום־יום?
"רק עוד אחד"
כבר אכלתי מספיק.
אבל נשאר עוד משהו טעים.
הגוף אינו זקוק לו.
אבל הרצון אומר:
"רק עוד אחד."
זהו תרגול קטן מאוד – אבל משמעותי.
קנייה שלא באמת הייתי צריך
ראיתי מבצע.
מוצר חדש.
משהו יפה.
ופתאום הדבר שלא חשבתי עליו לפני חמש דקות נעשה "נחוץ".
זהו כוח התאווה:
ליצור צורך במקום שבו קודם היה רק רצון.
לפתוח את הטלפון בלי לדעת למה
אין הודעה חשובה.
אין משהו מסוים שצריך לבדוק.
ובכל זאת היד נשלחת.
עוד פעם.
ועוד פעם.
גם זה סוג של תאווה:
צורך בגירוי.
חוסר יכולת לעצור
צפיתי בפרק אחד.
ועוד אחד.
גללתי כמה דקות.
ועברה שעה.
האדם לא החליט להקדיש שעה.
הוא פשוט לא החליט לעצור.
תאוות נוחות
תאווה אינה תמיד לדבר "טעים".
לפעמים היא פשוט רצון שלא יהיה קשה.
לא לקום.
לא להתאמץ.
לא לצאת.
לא לוותר על נוחות.
כאן התאווה מתחברת לעצלות.
תאווה אינה רק הנאה | לפעמים היא בריחה
לפעמים האדם אוכל, קונה, צופה או גולל לא משום שהוא באמת רוצה את הדבר.
אלא משום שקשה לו להרגיש משהו אחר.
שעמום.
מתח.
בדידות.
עייפות.
דאגה.
תסכול.
ואז ההנאה הופכת לכלי הרגעה.
לכן חשוב לא לשאול רק:
"למה אני רוצה את זה?"
אלא:
"ממה אני מנסה לברוח עכשיו?"
סכנת ההרגל
אחת הבעיות המרכזיות בתאווה היא שהנפש מתרגלת במהירות.
מה שפעם היה מיוחד הופך לרגיל.
ואז צריך יותר כדי להגיע לאותה תחושת סיפוק.
כך יכול להיווצר מעגל:
רוצה → משיג → מתרגל → רוצה יותר.
ולכן אחד הכלים החשובים ביותר הוא ללמוד לעצור את המעגל לפני שהוא נעשה טבע.
תאווה והסתפקות
המידה המתקנת את התאווה אינה חיים בלי הנאה.
אלא הסתפקות.
היכולת ליהנות ממה שיש בלי להיות רעב תמיד לדבר הבא.
אדם מסתפק אינו אדם שאינו רוצה דבר.
הוא פשוט יודע להרגיש:
"יש לי מספיק."
זו תחושת חירות גדולה.